כדי להחליט אם זה "טוב" או "לא טוב" יש לנו כלל פשוט ביותר: החיבור צריך להיות אמיתי. עלינו לתאר מה שקיים, מה שאנחנו רואים, מה שאנחנו שומעים, מה שאנחנו עושים. למשל, אסור לכתוב: "סבתא דומה למכשפה", אבל מותר לכתוב: "אנשים קוראים לסבתא "המכשפה", אסור לכתוב: "העיר הקטנה יפה", כי העיר הקטנה יכולה להיות יפה בעינינו ומכוערת בעיני מישהו אחר. מה"חיבורים" הכתובים על פי כלל ברזל זה, בטכניקה מעניינת של גוף ראשון רבים, מורכבת "המחברת הגדולה". "הכותבים" הם צמד תאומים. המקום: ארץ לא מזוהה, ככל הנראה באירופה. הזמן: ככל הנראה, אמצע המאה שלנו. יש מלחמה. אבי התאומים בחזית. בעיר הגדולה אין אוכל. אמם מביאה אותם אל העיר הקטנה ומשאירה אותם אצל סבתם. הסבתא היא איכרה נבערת, מלוכלכת, ערמומית, אלימה. על השניים להסתגל לאורח - חיים זר וקשה. הם נחשפים לאירועים שבכל קנה - מידה נורמלי היו נחשבים לנוראים. אפשר לחשוב שלפנינו עוד סיפור על קורבנות המלחמה. והתאומים הם אכן קורבנות, אבל במובן שונה מהצפוי. מהר מאד הם לומדים להתגונן. בכוחות עצמם הם לומדים לכתוב, להתאכזר, לשרוד. ככל שהסכנות חמורות יותר, ככל שהזוועות מחרידות יותר, כן מתחשל כוח עמידתם. בכוח רצונם הופכים עצמם התאומים למכונות הישרדות אנושיות. "האובייקטיביות" הסגנונית של התאומים היפים והמלאכיים מתקשרת איפוא גם במעלליהם המנוקים מכל רגש. השניים מתרגלים בפועל מחיקה רגשית, והספר הוא תרגיל מתמשך באכזריות. אגדות אימים מספרות הילדים, ותעלולי מאקס ומוריץ, כמו הוסבו כאן למציאות קשה, ריאליסטית. התאומים אינם בפשטות פרחי - רוע. הם זוכים באהדתנו, אולם אהדה זו הולכת ונעשיית מביכה יותר ויותר ככל שאנו קרבים לסיום הספר. גם מעשיהם הטובים מנוקים מכל רגש. "הטוב" כמו "הרע" אינם רלבאנטיים לעולם האכזרי של הספר. מאחורי המשפטים הקצרים והפשוטים ופרצוף - הפוקר הסגנוני הולכת האימה ונצברת בשקט. לא בלי שמץ של הומור קודר, אך בלי כל זכר לאפקטים סנסאציוניים. מדיווח ענייני ופרטני, הולכת "המחברת הגדולה" והופכת למשל אוניברסלי על החיים בצל המלחמה והטוטליטאריות. והדגש עובר מבלי משים מהזוועות הנראות לעין אל ההרס הפנימי. כי האדם המסוגל לשרוד בתנאים האלה הוא רק זה החף מרגשנות בלתי עניינית, זה שיש לו כוח להתכחש לאוחווה אנושית, זה שיכול לחיות דרך קבע בתוך האנונימיות של ה"אנחנו". והאדם הזה, כך מרמז לנו הסיום הנורא, נמצא לא רק מעבר אחד של הגבול.