בעלך האהוב, חתיך בוהמי ואינטלקטואל חילוני, מתחיל לפלרטט ברצינות עם השכִינה: ראשו מתכסה בכיפה, צדעיו הגבריים המוכספים מצַמחים פיאות, ומתחת ל כותנתו ציציות. אַת עדיין עם הציצקעס בחוץ, והוא כבר עם הציציות בחוץ.
את יכולה לנסות להבין; ללכת אחריו חלק מן הדרך; ללמוד את החוקים והכללים כדי שלא להחטיא אותו, חלילה; לחכות למכת ברק, שתפקח את עינייך לאמונה שלמה. ואם זה לא עובד? – את מגייסת את חוש ההומור, שאין טוב ממנו לרפא כאב-לב. כך עשתה אורה מורג, סופרת הילדים והמתרגמת, שליוותה את בעלה המִתחַרד בחלק מדרכו אל דוסנילנד, ושָבה משם עם צרור רשימות אישיות ומשעשעות מאוד – ריקמה עשירה וצבעונית של אינפורמציה מרתקת, מרדנות נשית והברקות לשוניות.