לא היו לזה סימנים מבשרים, שום התראה מוקדמת: יום אחד הוא פשוט הופיע בשיכון, והעולם השתנה. קראו לו יורם, היו לו עיניים בלי צבע וכישרון נדיר לצרות, והוא ליכד סביבו ארבעה חברים שיישארו יחד תמיד. או שלא. כי לפעמים ההיסטוריה בורחת מן המסלול שהותווה לה, כמו כלב שהשתחרר מרצועה.
בשבילה גיבורים עפים הוא סיפורה של קבוצת ילדים משיכון פועלים בחיפה – ילדים  של שלהי שנות השישים, שנות הנס של מלחמת ששת הימים, שנות התרוממות הרוח והעתיד המבטיח.
"התוכנית הכללית," נזכר אריק, המספר, "היתה למשוך את שנת 1967, שנת הניצחון הגדול, הלאה והלאה, כמה שיותר. למה להחליף כשהכול כל כך נפלא?"
אבל התוכנית הכללית השתבשה, ואיתה גם התוכניות הפרטיות.
  בשבילה גיבורים עפים הוא סיפור התבגרותם המשעשע והטרגי של חמישה נערים ומדינה אחת בעשורים מלאי התפניות שבין מלחמת ששת הימים לרצח רבין, והוא בעצם סיפור התבגרותנו אנו, הישראלים, כפי שהוא משתקף מן הפינה של שיכון אחד קטן ומופלא בשולי התמונה הגדולה.
בשבילה גיבורים עפים הוא רומן על אהבה: על מה שמפעיל ומכבה אותה, על אהבה לאנשים שפניהם מוכרים לך יותר מפניך שלך ושחייך כרוכים בחייהם יותר מכפי שתבין אי פעם. ובתוך כך הוא גם סיפור אהבה לאישה אחת יחידה במינה, זו שבשבילה גיבורים עפים.
אמיר גוטפרוינד האיר בפנס הקסם שלו רגעים הנצורים היטב בזיכרון הלאומי לצד כאלה שלכאורה נשכחו – והנה הם שבים ומפציעים מלאי חיים מבין קפלי העלילה. הוא חילץ מן ההיסטוריה אבני זיכרון קטנות אבל גם הפך בדרכו סלעים גדולים, ואת מה שהוא מצא מתחתם הוא צרף לסיפור יפהפה ומחכים על קיומנו בארץ הזאת.  
בשבילה גיבורים עפים הוא הרביעי בספריו של אמיר גוטפרוינד. ספריו הקודמים – שואה שלנו (פרס בוכמן 2001), אחוזות החוף (פרס ספיר 2003) והעולם, קצת אחר כך – זכו לתשואות המבקרים והקהל והציבו אותו בין החשובים והמסקרנים שבסופרי ישראל הכותבים כיום.
ב-27 בנובמבר 2015 נפטר גוטפרוינד בגיל 52 בבית החולים רמב"ם, לאחר שחלה בסרטן.