סימון בוליבאר (1830 - 1783), איש צבא ומדינאי, אשר שש רפובליקות של אמריקה הלטינית רואות בו את משחררן, חילץ משלטונה של ספרד אימפריה גדולה פי חמישה מאירופה, וחלם לחשלה לאומה אחת.
בעיני רבים נחשב בוליבאר לאיש הגדול ביותר שהעמידה אמריקה ההיספנית מקרבה, אדם שכולו צירוף נדיר של עצמה וחולשה, אופי חזק ומזג סוער, חזון נבואי וכוח פיוטי.
לאחר מותו נשתוותה לדמותו ולפועלו גדולה מיתולוגית בקרב עמי היבשת. בשנה האחרונה לחייו, שנים מעטות בלבד לאח שעמד במרום תהילתו, אנוס בוליבאר, בלחצם של כוחות בדלניים ויריבים חזקים, לפרוש מן השלטון ולצאת למסעו האחרון.
את המסע הזה בחר לו גבריאל גרסיה מארקס לספר עליו לפי דרכו המיוחדת, ולצמצם ככה את הדמות האגדית למידות בשר - ודם, באהבותיו ובחולשותיו ובסתירות שבנפשו ובסבלותיה של מחלה קשה, ודווקא משום כך מובלטים פועלו ודמותו בגדולתם האמיתית.
מספריו של הסופר המהולל בעל פרס נובל ראו אור בהוצאת "עם עובד" "מאה שנים של בדידות", "סתיו של פטריארך", "כרוניקה של מוות ידוע מראש", ו"אהבה בימי כולרה".