תשע שנים לאחר "סוגרים את הים", סיפרה הראשון שכבש בסערה חסרת תקדים את לב הקוראים והביקורת, מפרסמת קציר את סיפרה השלישי - שלוש נובלות של סופרת שעברה כברת - דרך מאז, הנוגעות ביד חמה בבני - אדם. "מגדלורים של יבשה"; "והעננים נוסעים, נוסעים"; "מכתבים לעמינדב"; אם גיבורות "סוגרים את הים" (וגם הרומאן "למאטיס...") עמדו מול גברים מבטיחים, שהוליכו חלום ואיכזבו, ובסוף הן נידונות להמשיך לטפח את החלום המנופץ עם עצמן, בשכבות של הזיכרון - הספר החדש הוא ספר נגדי. עכשיו הים כבר נסגר מזמן, ובנסיון לבנות "חיים חדשים", הניצול של הספינה הנטרפת מוצא איזה מגדלור, אבל עליו להסתפק במגדלור של יבשה. כעת הנשים הן המובילות, המכוננות, הנושאות (ובנובלה הראשונה, הפרספקטיבה היא לראשונה אצל קציר של גבר). בכל הסיפורים יש התמודדות עם מצבים של עקרות והפלה ובגידה, גם מטאפוריים. ובכולם יש ויתור, נסיון להשיג דחיה ב"חצי הגמר", להבריא את המצב הכושל באמצעות "קיצוץ וצימצומים" של השאיפות. החיים החדשים (לקנות סאלון חדש בהרצל, לשבת בכסא - נוח בשמש ולהשמין ולהשמין, לחיות חיים של שקט ושלווה ביחד) לא נתפסים רק באירוניה. יש בהם גם כוח מחודש ובשלות. והכלי העיקרי של הדמויות בהשגת המצב הזה הוא לספר לעצמן שוב את סיפורן ולבחור סיום חדש.
