עוד לפני שהוא רואה אותה אוהב מאיר רותקו את צילה, בת זוגו בעבר של יואל קיכלר, שאותו מאיר מעריץ. הוא נושא אותה לאישה וגם מצליח ונעשה שותף של יואל, בעל אופטיקה משפחתית רבת דורות בלב תל אביב, השקועה בחובות בגלל חלומותיו של יואל לעשות סרטים. עם הפגישה המחודשת עם צילה, מגלה יואל, שהתחתן בינתיים, שהוא אוהב את צילה יותר מאי פעם, אהבה שיש בה גם תשוקה וגם כמיהה לתיקון ולחיים של אמת. לעומת יואל המבוסס מאיר הוא אופטומטריסט מתחיל, שצמח מיתמות ומעוני. המאבק בין הגברים על האישה שהם אוהבים הוא גם מאבק בין שני עולמות, בין ה"רעבים" לבין ה"שבעים". לוקחות בו חלק דמויות נוספות, לא צפויות ויחד עם זה אמינות וחיות. אמהות, אהובות, עובדות זרות, שתי זונות, וגם איש מיוחד אחד מרוסיה. לוקחים בו חלק נכבד, בעלילת משנה פלאית, גם אדון חיים, מלווה בריבית נוטה למות, בעל עין אחת, ודוּדוּ בעל הצוואר הארוך, שניקר את עינו של אדון חיים במריבת נערים, ועכשיו הוא ממושכן לו, כולו. למרות המאבקים זקוקים הגיבורים זה לזה. הם מכאיבים, בוגדים ומשקרים, בעיקר לעצמם, וגם מגלים נדיבות וחמלה. כל זה בעלילה דרמטית, שמתחלפת ברגעים של ליריות, לא נרתעת מקונפליקט, מפתוס ומרגש, ובזכות האיפוק, הרגישות וההומור לא גולשת לרגשנות, ומשום כך היא מרגשת באמת. יוסף בר יוסף, חתן פרס ישראל, מחזאי מוערך מאוד בארץ ובעולם, הוא רב־אמן בעיצוב סיטואציות קיומיות, שהן גם מצחיקות וגם משכנעות מבחינה פסיכולוגית, בלי לגלוש ולו לרגע לפסיכולוגיזם. הוא מתמרן כמו לוליין המהלך על חבל גבוה, השומר על שיווי משקל מדויק להפליא בין כוח המשיכה של המציאות האפורה והמכבידה לבין הכמיהה להמריא אל מחוזות שמעבר. כתיבתו המדויקת ודימוייו המפתיעים הופכים את הריאליזם שלו לשירה של ממש. למי אכפת מחלומות הוא הרומן השני של יוסף בר יוסף. הרומן הראשון שלו אחרי שנות מחזאות רבות, "לא בבית הזה" ("הספרייה החדשה", 2007), זכה להתקבלות נלהבת ביותר. יגאל שוורץ