דומה שלקראת סוף שנות הארבעים לחייו הסוערים, הגיע הארי הולה אל המנוחה והנחלה: הוא נשוי באושר לרקל אהובתו, נהנה מתפקידו כאב מאמץ לבנה המתבגר אולג, גר בשכונה בורגנית ועובד לפרנסתו כמרצה מבוקש באקדמיה לשוטרים. וכבר שלוש שנים הוא לא שותה.
הולה נחוש לדבוק בחיי המשפחה החדשים שלו, אבל הוא גם יודע מניסיונו שככל שחולף הזמן בנעימים, כך גדלים הסיכויים שמשהו ישתבש.
ומשהו אכן משתבש. פושע מטורף מטיל אימה על רחובות הבירה ורוצח באכזריות נשים שהוא מכיר בטינדר. צוות החקירה שבראשות קטרינה בראט לא מצליח להתקדם בפענוח התיק, ומישהו במשטרה דואג להדליף לתקשורת ידיעות שמציגות אותה באור מביך. הפרשה הזאת טורדת את מנוחתו של מפכ"ל המשטרה מיכאל בלמן, שלוטש את עיניו לכיסא שר המשפטים שמתפנה בדיוק בימים אלה. דווקא כשנפתחת לפניו הדלת למסדרונות הכוח, מתלקחת מלחמה על דעת הקהל שהוא לא יכול להרשות לעצמו להפסיד בה. עליו לתפוס קודם כול את הרוצח, והיחיד שהוא יודע שיכול לתפוס אותו, הוא יריבו משכבר הימים, הארי הולה. כדי להכריח את הולה לנטוש את קן האוהבים החמים שלו, המפכ"ל אינו בוחל באמצעים.
הארי הולה נאלץ לחזור אל זירות הרצח, הדם והטירוף. האם רק בגלל לחציו של בלמן, או מפני שעולה בו הד רחוק של הרוצח הסדרתי היחיד שלא הצליח לתפוס בכל הקריירה המפוארת שלו?
