תאוותיהם של בני-אדם, הנגלות והנסתרות, הן חוט-השני בכל יצירתו של יצחק בשביס-זינגר. האהבה לאישה, לרעיון, משאת-נפש שהיא אהבה גדולה, חלום שהוא תאווה, השנאה והקנאה, הכמיהה לחדור אל העל-טבעי, אל כל מה "שמעבר מזה", אלה נושאיו האהובים.
בידי אמן-ריאליסטן, הנושא עיניו תמיד אל הנסתר, טווה המחבר את החוט באירוניה דקה, בהומור עצוב, מעלה זיכרם של חיים יהודיים שנכחדו, ואינו חושך שבטו מדלות חייהם בהווה.
יצחק בשביס-זינגר נולד בווארשה (1904) למשפחת רבנים. בארצות הברית (1935) היה בעל-טור ביומון "פארווערטס". בשנת 1978 זכה בפרס נובל לספרות.
"סיפוריו לעולם אינם ארוכים, אך הם כה דחוסים בפרטים, בדמויות, באירועים, בהומור ובחכמה... עד שאפילו היותר קלים שבהם ראויים לתשומת-לב יותר מכמה רומנים ביחד." (גארדיין)
"תאוות הוא אוסף של פנינים" (שרלוט אובזרוור)
"יצחק בשביס-זינגר הוא אחד המספרים המעולים של ימינו." (ניוזוויק)
"יצחק בשביס-זינגר נותן סיפוק מלא... לקרוא אותו זו חוויה." (פאבלישרס ויקלי)