בפעם הראשונה שריקרדו ראה אותה, היא רקדה את הממבו כמו כישוף, הם היו שניהם בני עשרה, וריקרדו התאהב בה עד כלות. בה - בילדה הרעה - שבמשך ארבעה עשורים הטריפה את חושיו והסעירה את רוחו. כשהוא נער בן שש-עשרה, פוגש המספר נערה סקסית ומושכת להחריד, שמגיעה עם אחותה לבית הספר שהוא לומד בו בעיר לימה שבפרו. הנערה מסחררת את ראשו ומעוררת בו תשוקה בלתי ניתנת לכיבוש. זוהי הפגישה הראשונה והרת הגורל של המספר עם האישה שדמותה תלווה אותו באובססיביות בכל חייו ולאורך כל הספר. הנערה מספרת שהיא ממשפחה עשירה בצ'ילה, אך במהרה מתברר שהיא באה מאחת השכונות העלובות בלימה. זהו רק הראשון בשקריה, הראשון בתעלוליה של הילדה הרעה, שערערו שוב ושוב את עולמו של גיבור הספר.
השנים חולפות. המספר הוא כבר בחור צעיר שמגשים את חלום חייו: לחיות בפריז ולעבוד כמתורגמן. אלא שבתוך זמן קצר שוב נקרית בדרכו "הילדה הרעה", וגם הפעם היא משקרת, משחקת, ובעיקר - מטריפה את דעתו. והפעם, יש גם סקס. כמו שהוא רוצה כל כך. וכך, בכל כמה שנים הילדה הרעה מופיעה בחיי המספר, תמיד בהפתעה גמורה, ותמיד היא שקרנית פתולוגית, מניפולטיבית, מפתה וחושנית עד אימה - ותמיד מורידה אותו ממסלול חייו השקטים והאינטלקטואליים. והוא סולח לה על הכול: על השקרים, על שהיא נוטשת אותו, על שהיא נישאת לאחרים, על שהיא לעולם לא מתעניינת בו וברגשותיו.
עד שבאחת הגיחות הפתאומיות שלה נדרש הגיבור - מתרגם משכיל, סקרן ורומנטי עד תמימות - להבין האם הוא אוהב אותה או רק חושק בה. והדילמה הזאת צובעת את כל מה שקרה עד אז בשאלות הבסיס של הרגש האנושי: למה מתאהבים, מהי בכלל אהבה, האם האמת חשובה, והאם תשוקה יכולה להיות האהבה בעצמה.
מריו ורגס יוסה, הסופר הפרואני ואחד המועמדים הקבועים לפרס נובל, מגדולי הספרות הלטינו-אמריקנית במאה העשרים, מפליא לבדות ב"תעלוליה של ילדה רעה" את דמותה של האישה כפנטזיה הרסנית וחסרת רחמים, שכובלת אליה לעד את הדמיון הגברי. ורגס יוסה נוטש את הטיפול הספרותי בפוליטיקה למען סיפור כואב, ארוטי מאוד ומפורט של תשוקה אנושית. הוא מגולל סיפור שנון ורב פנים על יחסים רוויי-תהפוכות, שיאים ותהומות, שנפרשים על פני ארבעה עשורים וחוצה יבשות וארצות.