הנוסחה "שטחים תמורת שלום", שנוצרה מתוך תחושת עוצמה בעקבות הנצחון במלחמת ששת הימים ונבעה מרצון להביא לסיום הסכסוך עם שכנינו, הפכה בשני העשורים האחרונים לאסטרטגיה של נסיגות מתוך תחושת חולשה בלתי-מוצדקת. זו אחת ההבחנות העיקריות העולות מתוך דרך ארוכה קצרה, ספרו של משה (בוגי) יעלון, הרמטכ"ל בשנים 2005-2002. בגילוי לב וביושר אינטלקטואלי נדיר פורש יעלון לפני הקורא את סיפורו ואת פרשנותו על האירועים שהשפיעו על ישראל בחמש-עשרה השנים האחרונות שבמהלכן שימש כראש אמ"ן, כסגן רמטכ"ל וכרמטכ"ל. הוא מנתח את הגורמים החיצוניים והפנימיים שהשפיעו על קבלת ההחלטות המכריעות, שהיה שותף להן ומזהיר מפני התפתחויות ותהליכים המאיימים על המפעל הציוני - בראש ובראשונה השחיתות, הנסמכת על קשר פסול בין הון, שלטון ואמצעי תקשורת חסרי מצפן מוסרי. הספר גדוש בביקורת חריפה ומנומקת על הצורה שבה התקבלה החלטת ההתנתקות מרצועת עזה, על ניהול העניינים בלשכת ראש הממשלה שרון, על הממשלה ועל הפיקוד הבכיר של צה"ל במלחמת לבנון השנייה. אך יעלון אינו מסתפק בהבחנות ובביקורת. מתוך אופטימיות הנשענת על הכוחות הטמונים בעם ישראל מציע יעלון כיוונים לאסטרטגיה שתחזק את מדינת ישראל ותבטיח את קיומה מול כל הסכנות: לא "פתרוניזם" ולא "עכשוויזם", אלא דרך ארוכה, שלדעתו היא הקצרה ביותר. זהו ספר חובה לכל אזרח ישראלי המשקיף בדאגה על מה שקורה במדינה, אך מבקש להאמין ביכולתנו לחזור ולחדש את הכוחות שהפיקו את המפעל הציוני ולבנות כאן בית לאומי יהודי ודמוקרטי לתפארת.