ילדה בת חמישים ושמונה יוצאת למסע אל הסבא שלא היה לה, בעקבות העדות היחידה שנותרה ממנו: מכתבים שכתב לילדיו שהצליחו להימלט מגרמניה הנאצית לארץ ישראל, פלשתינה של אז.
במכתבים שנפרשים בין השנים 1935 ל-1939 כותב הסבא על עניינים יומיומיים לכאורה ועל חיי שגרה שממשיכים להתנהל בתוך התופת, אך בין השורות המצונזרות נשמעות החרדה, הזעקה המאופקת והקריאה לעזרה.
עד שנפסקים המכתבים.
דרך המכתבים נפגשת הנכדה לראשונה עם הסב, בן למשפחה גרמנית קתולית שהתגייר והפך ליהודי מאמין. היא אורגת מחדש וכותבת את סיפור חייו והחלטותיו בשתי וערב של אירועים המשתלבים בחיי הוריה ודודתה שגידלה אותה, ובחייה שלה, מארג שמוביל לתפניות הרות גורל שהן תוצאותיהם של כל אלה.
מכתביו של הסבא אותנטיים לחלוטין, והם מובאים כאן מתורגמים בידי נכדתו, שערכה את המסע וכתבה את הספר ביד עדינה, בגילוי לב ובלשון מדויקת ונקייה. הכול קרה והכול מסודר.
"ואז ראיתי אותם בפעם הראשונה, דקיקים ושקופים כמו כנפיים של פרפרים. קצת מקומטים, קצת קרועים בקצוות. מכתבים על גבי מכתבים, מודפסים במכונת כתיבה בשורות צפופות, מהקצה העליון השמאלי של הדף, כמעט עד הקצה התחתון הימני, בלי טיפת אוויר."
עליזה הרט למדה סוציולוגיה וקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. ספרה הראשון, "והשמש חיממה לנו את הגב", ראה אור ב-2005.