לפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת, מתחוללת רעידת זמן ביקום. 

שב לאחור, ועשר שנים תמימות אנוסה האנושות לשוב ולחיות את עשר שנותיה האחרונות, לטוב ולרע, "מבלי שאפשר יהיה להתלונן שהחיים האלה לעוסים, או לתמוה אם רק אתה משתגע או שכולם יצאו מדעתם. לא ניתן לומר דבר במהלך ההרצה החוזרת של הזמן, אם הוא לא נאמר בסבב הראשון של העשור. לא יכולת אפילו להציל את חייך או את חייו של אדם אהוב, אם לא עלה בידך לעשות זאת בסבב הראשון".  


רק בסיומן של עשר השנים הללו שב העולם לנהוג `בהיגיון`כמלפנים, והזמן שב לזרום. 

אלא שאז קשה מאוד `להעיר` את האנשים מתרדמת האין-אונים שנפלה עליהם. 

מי שנחלץ להציל את האנושות הוא קילגור טראוט, גיבורו האגדי של קורט וונגוט מספריו הקודמים. "הייתם חולים", הוא זועק, ``אבל עכשיו הבראתם, ויש עבודה לעשות``. 

האם רק במהלך עשר שנות חזרת הזמן - מעודד וונגוט את השאלה - היו האנשים חולים, או שמא אנו חולים כל הזמן, וממילא מתנהלים חיינו על בסיס האי-נורמליות הטבועה בנו?  

אין להכיר את הספרות האמריקנית בת זמננו ללא תרומתו הכבירה של קורט וונגוט, שהטמיע בתוכה שפה חדשה וקישר - מיזג בין היומיומי לבדיוני, בין האפשרי לאפשרי בהרפתקאות הדמיון בלבד. 

רעידת זמן הוא חגיגה לאוהבי וונגוט הוותיקים, והזדמנות פז למי שהחמיץ אותה עד כה, להתוודע לאחר מעמודי התווך של הספרות האמריקנית בת זמננו.  


ספריו בזמורה-ביתן: אמא לילה; ארוחת בוקר של אלופים; בית מטבחים חמש; גלאפאגוס; דיק הצלף; הוקוס פוקוס; הסירנות של טיטאן; זקן כחול; יברך אותך אלוהים, אדון רוזוטר; ציפור - כלא.