"אי-שם, חבויה בפינה רחוקה, פרושה משאר העולם שסביבה, שוכנת לה העיירה כאילו היתה יתומה, חלומה, מכושפת ושקועה בעצמה, ממש כאילו לא נגע בה דבר מכל המהומה, ההמולה, הריצה והיגיעה, מהסתת איש ברעהו וזלילתו, וכל שאר הדברים הטובים שאנשים טרחו לברוא ולקרוא להם בשמות כמו 'תרבות', 'קדמה', 'ציביליזציה', וכיוצא באלה מלים, שאיש ישר מסיר בפניהם בנימוס את כובעו." (מתוך הסיפור "עירם של האנשים הקטנים") במשפט אחד מצליח שלום עליכם, מגדולי הספרות היהודית בכל הזמנים, לתאר באופן מורכב ומרגש את חיי העיירה, העומדים להם לכאורה מחוץ לזמן ולמרחב של ה"תרבות" וה"ציביליזציה". אכן, עירם של האנשים הקטנים "יתומה" ו"שקועה בעצמה", אך מכאן גם נובע ייחודה הגדול. מן המקום הפרוש-כביכול משאר העולם, אך בכל זאת אינו מנותק ממנו, מציג שלום עליכם את האדם במלוא אנושיותו הכואבת והנוגעת ללב כאחד ? את סיפורו של מלמד התינוקות "שישי הקצר", שנאלץ להשיא את בתו לאהובה בחתונה עצובה-מצחיקה; את סיפורו של בנימצ'יק, שיצא לשמד כי לא יכול היה לשאת עוד את המגבלות שהציבה לפניו יהדותו בעולם של גויים, ואת סיפורן של שתי הנחמות, זו שחורה וזו לבנה ושתיהן כאחת רעבות ועניות, שחיסלו את משלוחי המנות ששלחו מעסיקותיהן זו לזו. תרומתו של שלום עליכם לתרבות הכללית ולתרבות הישראלית רלבנטית היום יותר מתמיד בזכות העצב הצלול והלא סנטימנטלי, המראה לנו את האדם על חולשותיו ויופיו, על כל מה שאנושי בו. מן הפינה החבויה של העיירה אנו רואים נכוחה את ה"קדמה", שאינה עוצרת כדי לספור את אבדותיה, את ה"תרבות" שגוזרת את גורלם של העני והנכה, השנוא והשולית. ספר זה, שבו אסופה ממיטב סיפוריו של שלום עליכם, בלווית אחרית דבר מאת פרופ' אברהם נוברשטרן, הוא נכס רב ערך בארון הספרים הכללי, היהודי והישראלי. תרגומו הרהוט והשוטף של בני מר יוצר לכתביו של שלום עליכם את מלוא התהודה הלשונית, שהעברית על שכבותיה השונות מסוגלת להעניק להם.
