אחת היצירות המעולות ביותר של גאון הפרוזה הצפרתית. עיקרו של רומן זה הוא הניגוד התנומי בין תאות-הבצע האכזרית של גראנדה לבין אצילות-הלב של בתו אז'ני, שמעשיה באים להעיד על אמרתו המפורסמת של בלזק" להרגיש, לאהוב, לסבול - תכונות אלה יהוו תמיד מהות חייה של אשה"