בשביל ברדוגו לא היו הסיפור הקצר והנובלה רק מקפצה של סופר בתחילת דרכו לקראת הרומאנים שיכתוב בהמשך. אלה סוגים ספרותיים תובעניים, שהוא שב וחוזר אליהם בהתמדה ובכישרון עד היום. ספר זה מקבץ סיפורים ונובלות קצרות של ברדוגו החל מראשית כתיבתו ועד 2010. בשליש הראשון שלו מובאים סיפורי הקובץ 'ילדה שחורה' (בבל, 1999) בנוסחים חדשים, ערוכים מחדש, ורובו של הספר כולל 12 סיפורים המכונסים כאן לראשונה, ועוד שלוש נובלות קצרות מן העת האחרונה, שהן מהלך ומדרגה חדשים בכתיבתו של ברדוגו.
הקריאה בסיפוריו של ברדוגו במקובץ תבליט את הגיוון הבלתי-רגיל ואת המִנעד הרחב של אמנות הסיפור של מסַפר שכבר ביסס את מקומו כאחד המוערכים ביותר בסיפורת הישראלית של תחילת שנות האלפיים, וכבעל קול אישי מובהק ולשון ייחודית. היא אף תאיר את כישרונו הגדול לכתיבה קומית וגרוטסקית, ותזכיר לנו שאין לכלוא את הפרוזה שלו בגבולותיו של הריאליזם החברתי.
"אין לי אגודה, אפילו לא של איש אחד". הסיפור האופייני לברדוגו, מאחורי העושר הזה, מוצא תדיר את גיבורו בתחומיו המצומצמים של בית, בזירה צרה של תא משפחתי – או כמו-משפחתי – שהוא תמיד "משפחה חסרה" או הולכת ונחסרת. בתא הזה הגיבור מנותק ומנוכר, כמין "עודף מבויש" של השתייכות טבעית לא-בעייתית. אבל בהמון נימים סמויים מחלחלת גם תלות גדולה בַּצוותא החנוקה והשותקת הזאת, ושוב ושוב אנו נתקלים בַּסיפורים בזרימה חמה סמויה של רגש הפוך ממה שנגלה על פני השטח האדישים.
אכן, בכל אחד מן הסיפורים מביאה העלילה אל משבר בכל מה שקבוע-ונמשך בתא הקטן של הצוותא. הגיבור המתוודע אל שוֹנוּתו תוהה איך ממשיכים מכאן, איך אפשר להפשיר ולפרוש את הכנפיים הקפואות, כיצד ניתן להגיח נקי מן העפר הרקוב. אבל סיומי הסיפורים פתוחים ומפולשים; הגיבור נותר על הגדר, תלוש מכאן ומכאן, ער לנטישוּת של חייו האישיים המיוחדים, שהם בעיניו בלתי-אפשריים לאיש זולתו.