"הסיפור הוא הסיפור של ההורים, חשבתי אז, ואני חושב גם עכשיו. כעסנו עליהם בגללו אבל גם חשנו הקלה משום שחסינו באפלולית. בזמן שהארץ התרסקה, אנחנו למדנו לדבר, ללכת, לקפל מפיות בצורת אניות, בצורת מטוסים. בזמן שהסיפור התרחש, אנחנו שיחקנו במחבואים, בהיעלמות", מספר סמברה על הרומן החדש שלו.
עלילה עוקבת אחרי קורותיו של ילד בן תשע המתאהב בילדה זרה בת אחת עשרה, שמבקשת ממנו לעקוב אחר אחד השכנים. יום אחד מחליט הילד לעקוב אחרי האורחת הצעירה של השכן. בסוף המרדף הוא יגיע עד לקצה–קצה של העיר סנטיאגו. מתי ואיך הוא יחזור הביתה? על רקע התמורות הדרמטיות בצ׳ילה של שנות השבעים והשמונים, שאז התחלקה החברה לקרבנות ולמשתפי פעולה, מכונן אלחנדרו סמברה, מול הגרסה של ההורים, את הסיפור של דמויות המשנה, של אותם ילדים שהתבגרו בשוליים כשההיסטוריה ה״אמיתית״, המסוכנת, התהוותה.
"סמברה משתמש [...] כמו קארבר בשעתו, בלשון נפלאה, לשון של דיוק, עצב, אכזריות, עדינות" (מתוך הביקורת של חואקין ארנאיס בעיתון לה רסון).
