לצד שיריה פרסמה דליה רביקוביץ במשך כיובל שנים רשימות ומאמרים בעיתונים ובכתבי עת, במגוון נושאים: החל בביקורות ספרים, עבור בתגובות על אירועים אקטואליים ופוליטיים וכלה ברשימות אישיות על ילדותה ועל משפחתה.
הרשימות שניתנו בספר זה - הזהב ותפוחי האדמה - מביאות קול מרתק שלה, המפתיע בידענותו, בסמכותיותו ובגילוי לבו.
מֵעֵבֶר לַהיכרות המחודשת עם המשוררת הנודעת, מזמנות הרשימות שנאספו כאן גם מסע בתרבות העברית והישראלית מבעד לעיניה של יוצרת דעתנית ומעורבת.
דליה רביקוביץ זכורה כיום בעיקר כמשוררת, ואין חולק על כך שהשירה הייתה אפיק יצירתה העיקרי. עם זאת ראוי להזכיר את כתיבתה העיונית, המבטאת את עולמה ואת דעותיה בישירות ובנחרצות. ברשימות ובמאמרים שפרסמה היא מתגלה כיוצרת דעתנית וידענית, סרקסטית להפליא ואמיצה; כך נחשף קול נוסף במקהלת הקולות שלה ומובלטת חשיבתה האנליטית והאינטלקטואלית.
מתוך כ-500 הרשימות והמאמרים שפרסמה רביקוביץ במשך כיובל שנים, החל בשנות ה-60' המוקדמות של ה-20 וכלה בתחילת שנות האלפיים, נבחרו וניתנו כאן 60 מיצירותיה הבולטות באפיק כתיבה זה. אלה עוסקות בשני ממדים עיקריים: רשימות ומאמרים בנושאי ספרות ותרבות; ודברים בענייני השעה, הזמן והחֶברה.
מאז לאה גולדברג, שפרסמה מאות רשימות עיתונות מאמצע שנות ה-30' עד תחילת שנות ה-60' של המאה העשרים, לא הייתה עוד בתרבות העברית משוררת-מבקרת שהפגינה נוכחות כה בולטת בעיתונות תקופתה כדליה רביקוביץ. אפיק כתיבה זה משלים לא אחת את שירתה, או מבטא לא פעם בגלוי מה שנֶּאֱמַר בשיריה בסמוי. הוא מלמד לא רק עליה עצמה, אלא גם על פריחת הספרות והתרבות הישראליות עם עליית "השירה הצעירה" וסיפורת "דור המדינה" החל בשלהי שנות ה-50' ואילך.
לצד זה מרתק לקרוא ברשימותיה של רביקוביץ זיכרונות ילדוּת ונערוּת בגוף ראשון: כיצד ילדים שהתנכלו לה גנבו את המחברות שכּתבה בהן את ראשוני שיריה, כיצד התוודעה לראשונה לשירה, ועוד; וכן להתרשם מתגובותיה כמעט בזמן אמת להתרחשויות היסטוריות מרכזיות, בהן מלחמת ששת הימים ורצח רבין. רביקוביץ לעולם מפתיעה בכתיבתה: כך, למשל, היא מבטאת לא פעם עמדות העשויות להיתפס כיום כימניות ואינה נוהה אחר אופנות פוליטיות או תרבותיות.
בנספח לספר ניתן טקסט יוצא דופן מעיזבונה של רביקוביץ: עבודה סמינריונית שהגישה במסגרת לימודי תואר הבוגר באוניברסיטה העברית, בתחילת שנות ה-60', ועניינה המתח בין כתיבת פרוזה לכתיבת שירה. רביקוביץ, שלא חששה להביע את דעותיה ותחושותיה גם במסגרת עבודה אקדמית שכזאת, בין השאר בהסתמך על ניסיונה-שלה כיוצרת, הופתעה לגלות שקיבלה ציון "נכשל" על חיבורה וכך גם נמנע ממנה להשלים את לימודיה לתואר ראשון. כיום, עם זאת, מרתק לקרוא עבודה זו, שבה ניסחה רביקוביץ באופן ממצה ונדיר את מחשבותיה באשר למעמד הספרות ביחס למציאות ואת אמונתה היוקדת בריבונות של המציאות הפנימית שבתוך יצירת הספרות.