כאשר ילקוט הכזבים ראה אור בשנת 1956 לא היו לו אח, רע, קרוב או מודע במה שנוגע למספר אמירות, הניבים והביטויים שהביא לשפתנו ולחיינו. משפטים כמו: אתם נוער אתם? אתם חרא... נו, אבא, גוססים, אה?... כל ויטמין - אצבע... חתול זה כלב נגדו... את הפרינציפ תפסתי, בואו נלך... הרובה אינו אוזן. את הרובה יש לנקות יום-יום... ועוד רבים אחרים, העשירו את השפה ממש כמו שהכזבים העשירו את אוצר ההומור הישראלי. 
 שער לעולם המיתולוגי של הווי הפלמ"ח ולעולמם של הדמויות שהיו, אם לא מגש הכסף שעליו ניתנה המדינה, לפחות טס הנחושת שעליו הודש הקפה השחור מסביב למדורות שסביבן סופרו הסיפורים המופלאים האלה.