"יצירת מופת" - דר שפיגל. "יצירה עמוקה ומקורות" - ניו יורק טיימס [וק ריוויו. "ספרות ענקית" - אלגמיינה צייטונג. "ספר נדיר ונפלא" - שיקגו טריביון. "מאז תומס מאן לא נכתבה פרוזה רבת כוח ומעודנת כל כך" - סינתיה אוזיק. ביצירת המופת "המהגרים" מביא זבאלד ארבעה סיפורים על יהודים שגלו ממולדתם לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה. לכאורה בני מזל, אך לא בעיניו של זבאלד. במוקדם או במאוחר הופכת גלותם הגיאוגרפית לגלות מתוך החיים עצמם. מערכת היחסים הסבוכה שהם מנהלים עם הזיכרון דנה אותם לחיי נכות, עד שלבסוף נדמה שהיא משמשת כלי בידי ההיסטוריה לתבוע את קיומו של אותו מפגש טראגי ש"הוחמץ". רופא אנגלי קשיש שהוריו עזבו את ליטא לפני כניסת הנאצים מוכרע בערוב ימיו על ידי הגעגועים לאנשים שאהב; מורה שלמרות שורשיו היהודיים למחצה מגויס לצ[א הגרמני [תקופת מלחמת העולם השנייה מגלה, כעבור שנים, את סיפורן של רכבות המוות ומבקש להצטרף אל חבריו היהודים; מסע של נער שעשועים יהודי הסובל מאופוריה מאנית ושל בן לווייתו המלנכולי מבשר כבר ב1900 - את מחלת המאה; צייר שמגיע ב"טרנספורט הילדים" למנצ'סטר יודע על פי ארובותיה המעשנות של העיר שהגיע ליעדו הסופי. כתי[תו של זבאלד מהפכנית ואינה ניתנת להגדרה פשטנית. הצורה הספרותית בת הכלאיים שיצר, בחלקה יומן מסע אוטוביוגרפי, בחלקה כרוניקה מלווה בצילומים ובחלקה יצירה פרי הדמיון, מצליחה להלך קסם לא פחות משהיא מטלטלת. "המהגרים" זכה בפרסים ספרותיים רבים, הביקורת גמרה עליו את ההלל והוא תורגם לשפות רבות. "המהגרים" מוגש כעת לקורא בעברית בתוספת אחרית דבר שנכתבה במיוחד למהדורה זו בידי סוזן סונטאג.