``...אגדה הושיטה ידה וציירה באצבעה סימנים רבים באוויר. ובעודה מציירת, והנה חלפו לעיני כול דמויות צבעוניות, שיירות של סוסים אציליים, פרשים עוטי מחלצות, אוהלים בחולות המדבר. ציפורים ואוניות על פני ימים סוערים. יערות שלווים וכרכרות ורחובות הומי אדם. קרבות מלחמה ונוודים שוחרי שלום. כולם ריחפו בממונות שוקקות חיים וחלפו בערבוביה ססגונית``. כד מתאר וילהלם האוף את הנערה אגדה, בתה של פנטסיה, במבוא לקובץ ההערות שלו, והוא עצמו מצייר את אותם המראות באגדותיו שלו, שאף שאינן אגדות ילדים קלאסיות, בכל זאת גדלו עליהן דורות שלמים. האוף כבר אינו מסוגל לשקוע בחלום הרומנטי או להאמין בכוח המרפט של הטבע, המתגלים, למשל, באגדות שאספו האחים גרים באותה התקופה ממש. אגדות רבות מפרי עטו של האוף מבטאות משאלה הממזגת את געגועי הגאולה בראייה מפוכחת של המציאות. האוף פרסם את אגדותיו בשלושה אלמנכים. המבחר שלפנינו מביא את הראשון ואת השלישי. שמות האוספים מצביעים על סיפורי המסגרת שהאוף מצרף בהם את האגדות למחרוזת שלמה. ``השיירה`` מפגישה את המספרים השונים במסע מדברי לכיוון קהיר, מוטיב מקובל למדי על הרקע המזרחי של האגדות. באלמנך השלישי המספרים יושבים ב``אכסניה בשפסארט`` שבגרמניה. לספר נוספה אחרית דבר מאת פרופ` יעקב הסינג מן האוניברסיטה העברית בירושלים.