"אינני מנסה להדהים את הקורא או להוציאו מן הכלים," אמר פעם לנץ, "אני כורת עמו ברית. אני מציג לפניו את המודל שלי, אני מספר לו את סיפורי, וכל קורא רשאי להסיק את מסקנותיו... אני מעדיף להראות את האדם במצבים קיצוניים. אני מפעיל עליו לחץ. זהו הנושא המרכזי שלי ואני מוצא תמיד וריאציות חדשות: אלימות, רדיפה, הרגשת אשמה, בריחה. אני מעמיד את גיבורי בניסיון, כדי לגלות את תכונותיו הנסתרות."
גיבורו החדש של לנץ, אולריך מרטנס, עומד בניסיון אכזרי. אולריך, רווק בשנות הארבעים לחייו, המתפרנס כמדריך תיירים בעיר גדולה בגרמניה, הוכה באלם. לפתע אינו מצליח להפיק צליל מגרונו ואינו מצליח גם לכתוב. כאילם בעולם של מילים נדון אולריך לניתוק מהחברה, לשיבה אל האדם הקמאי, שאינו יודע להיעזר אפילו בסימנים. התמוטטותו מקפיאה זמנית גם את יחסיו עם חברתו, נורה, הנמלטת בפחד, מחוסר יכולתה להתמודד עם המצוקה. מתוך סבלו הנורא מחשל לו אולריך את מאבקו לחידוש הקשר עם העולם הסובב אותו, ומכוח אהבה עשוי מאבק זה לעלות יפה.
בספר נוקב ומזעזע, מתאר לנץ את השתיקה, שיש לה לשון משלה והיא מדברת וצועקת.
"להצליח ולמסור משהו מן האימה הנוראה שבאלם, פירושו הצלחה יחידה-במינה." (טיימס ליטררי סאפלמנט)
זיגפריד לנץ, יליד גרמניה 1926, הוא מחשובי הסופרים של דור הסופרים הגרמני שלאחר המלחמה. ספריו תורגמו ללשונות רבות. בגרמניה עצמה נהנה לנץ מפופולריות עצומה וספריו עומדים בראש רשימות רבי-מכר. יצירתו האפית הגדולה, מוזיאון המולדת, נחשבת לאחת מיצירות-המופת של הספרות הגרמנית בשנים האחרונות. מלבד מוזיאון המולדת ראו אור בעברית בזמורה-ביתן – מוציאים לאור, ספריו: השיעור בגרמנית, המופת וקובץ הסיפורים איינשטיין חוצה את האלבה ליד המבורג.