ספרו של מרדכי נאור, כאלה היינו, מפנה מבט מיוחד ומקורי אל שנות ה-50, ימי הבראשית של מדינת ישראל, כפי שנראו לבן התקופה, צעיר בשנות העשרה והעשרים לחייו. אין זה ספר זיכרונות אוטוביוגרפי במובן המקובל, שכן הוא מביא במקביל את סיפורם של אלה שעם קום המדינה היו עדיין ילדים ונערים ובשנות ה-50 בגרו והיו לאנשים. לרבים מהם הדרך נראתה סלולה: תנועת נוער, השלמת לימודים תיכוניים, הצטרפות לגרעין התיישבותי, גיוס לנח"ל, "הגשמה" בקיבוץ ותרומה אישית אידיאולוגית לבניין הארץ. אלא שלא מעטים נוכחו לדעת כי לצד החלום רובץ שברו והוא חזק מן החלום. כאלה היינו הוא סיפור אישי וכללי המשתרע על פני עשר שנים, בהן שזורים זיכרונות אישיים עם פרשיות ואירועים בני אותה עת. בן-גוריון המכהן כראש הממשלה מחליט לפרוש לקיבוץ שדה בוקר; בארץ שורר משטר חמור של צנע; מסתננים ומחבלים חוצים את הגבולות ופוגעים בנפש וברכוש; חרף הקשיים הכלכליים הדירות עדיין זולות ומאות אלפים, שרידי השואה ועולים מארצות האיסלם נחלצים מן המעברות ועוברים לשיכוני קבע; מערכת סיני מוצאת את המחבר כרגם בקיבוץ ספר בנגב והמדינה כולה מתמרקת לקראת חגה הגדול בעשור הראשון והמעצב שלה - היא כבר בת 10! אל הספר