כאשר חפשתי לי חבר לעט ונסחתי את מכתבי הראשון אל גל גונן, חשבתי שזו ההזדמנות לפתוח דף חדש בחיי ולהציג את עצמי בשם ארז רן, ולא בשם צוציק, אבל נילי, החברה שלי, שכנעה אותי שבמכתבים אין סודות. במכתבי אל גל לא הסתרתי את הכינוי שדבק בי, וקיויתי שהוא יסכים להתכתב איתי למרות היותי נמוך. גל הסכים, והתחלנו להתכתב. גם נילי התכתבה עם חברה לעט, ושנינו הזמנו את חברינו לתל אביב, לפגישת הכרות אשר בה התגלה ש...
נ.ב. אני עדין נמוך וכלם עדין קוראים לי "צוציק", אבל פרשת ההתכתבות הוכיחה לי שעלי לשמוח בחלקי, כי יש שמות הרבה יותר בעיתיים משלי.