עפרה, יוחי וחבריהם היו עדיין ילדים כשהועברה "שאלת ארץ-ישראל" לעצרת האו"ם : מדינות העולם התכנסו, האם יחליטו להקים מדינה ליהודים – או לא? הסופרת צביה גולן מתארת את מה שקדם לליל ההצבעה באו"ם, שהמבוגרים זוכרים ברטט : שנאת הערבים ליהודים, ה"עוצר" ושאר הפגיעות שפגעו השליטים הבריטים בישוב היהודי. לילדים ברור היה שאין דרך אחרת, אלא להקים מדינה עברית – ובכל זאת רבה היתה החרדה, שמא יחליטו אחרת באו"ם.


הסופרת צביה גולן מספרת כי חברתה נהגה לרוץ אל המקלט שלהם כשהיא מכסה על ראשה בכר, נגד פצצות. מה הגן אז על מדינת ישראל שרק נולדה, אם לא כרים על הראש?