חסרה לי חתיכה מהפנים, לוחש לאוטרו הזקן בהביטו בוקר אחד במראה. אחר - כך, בערב, הוא מגלה שמיטתו נעלמה, ולמחרת נעלמים סביבו עוד דברים: מעדר שהשעין על העץ לפני רגע, ערוגת החסה, גזע העץ... באותם ימים עצמם תלוי לו בשמים מעל לביתם של לאוטרו ואשתו חפץ חום מסתורי שהופיע פתאום ואין יודע מהו. ומאותה עת והלאה עולמו הדל בלאו הכי של לאוטרו, עולם של איכר עני, הולך ונגרע, הולך ומצטמק. והלא כל ימיו כבר גזלו ועשקו אותו השלטונות והרשויות למיניהן: את אדמתו, את יבוליו, את בנו, והנה עתה מכלים כוחות עלומים את המעט אשר עוד נותר לו - ואין לדעת היכן נגמרים כאן העושק והניצול הממשי במציאות כלכלית - פוליטית קונקרטית והיכן מתחילים הגזל וההתנכלויות שנדמים כמעשי - כישוף ואולי אינם אלא הזיות של אומלל שנשתבשה עליו דעתו. בין כך ובין כך הווייתו של לאוטרו, הדמות המרכזית בסיפור "חפצים מעופפים משונים", עומדת בסימן של אובדן, כמוה כהווייתן של שאר הדמויות בסיפורים המכונסים בקובץ הזה, שמאבדות מי את ילדותה, מי את מולדתה, את שייכותה, ומי את כל עולמה. ההבדלים, שלעתים קשה להאמין שיד אחת היא שכתבה אותם. אבל אין ספק שבריבוי - הפנים הזה, המאפיין את כלל יצירתה של קריסטינה פרי רוסי, מצוי לא מעט מכוחה ויחודה של הסופרת בנוף הספרות הספרדית והלטינו - אמריקאית. קריסטינה פרי רוסי נולדה באורוגואי ב - 1941. במולדתה היתה עיתונאית ומורה לספרות. ב - 1972 גורשה מאורוגואי מסיבות פוליטיות ומאז היא מתגוררת בגלות, בספרד. היא כותבת שירה, סיפורים קצרים ורומנים, ויצירתה כבר זיכתה אותה בכמה פרסים. השנה הוענק לה פרס העיר ברסלונה על ספר שיריה האחרון "בבל ברבארית", הסיפורים שבמבחר העברי לקוחים משני קבצים: "מוזיאונים נטושים" ו"ערבו של הדינוזאור". ספר זה הנו ספר מוזל, לכן יתכנו בעיות ו/או עיכובים באספקתו. ולפיכך, באספקת ההזמנה כולה.
