"כששנת הלימודים מסתיימת, ואבא שלי בא לטקס הסיום שלי, זו הפעם הראשונה מאז הגירושים שאני רואה את הורי יחד במקום לא ציבורי. וזו הפעם הראשונה שאני צריכה להתמודד עם ההרגשה שאני מוכרחה להיות נאמנה לשניהם בו זמנית. להתפלל שאמא שלי לא תזכיר את הפלסטינאים, ושאבא שלי לא יזכיר את ישראל. אני כל כך עצבנית, שאני בקושי חושבת על טקס הסיום." רבקה ווקר נולדה לאם שחורה, הסופרת אליס ווקר, ולאב יהודי, שניהם פעילים בתנועה לזכויות האזרח בארה"ב. כשהיתה ילדה התגרשו הוריה, והעבירו אותה ביניהם מדי שנתיים: ממיסיסיפי, לברוקלין, לסן פרנסיסקו, לברונקס ולפרברי ניו יורק. לכל מקום חדש התלוו זהות חדשה ונסיונות נואשים להשתלב: כלבנה או שחורה, כפורטו - ריקנית או יהודיה. ב'שחורה לבנה ויהודיה' מתארת רבקה ווקר בכנות את מאבקה להבין ולמצוא את מקומה בעולם, דרך מין, ספרים, סמים, וחברויות. עולמה של ווקר מורכב ומסובך : שחורה, לבנה ויהודיה; בת להורים גרושים המתחבטת בייסורי אשמה על חיבתה לאם החורגת התומכת בה; בת לאם מפורסמת שרואה בה 'חברה למאבק' ולא ילדה קטנה ובודדה הזקוקה לתשומת לב; נערה המנסה לרכוש ולהרשים חברים באמצעות ממתקים שקנתה בכסף גנוב, או באמצעות מין. למרות הזכרונות הקשים והבדידות, בוחנת ווקר את העבר בבהירות קולחת, מתוך מחילה, אומץ ואהבה.