אם הייתי יכולה להטיל כישוף , הדבר הראשון שהייתי יוצרת הוא סופי שבוע של שבעה ימים ! ובית ספר ? מה־זה פּאסֶה . נוריד את כל המידע היישר מהאינטרנט למוח .
אבל ... איפה נפגוש בנים ?
מה היה קורה אילו יכולנו להגשים את כל משאלותינו ? למצמץ , לשתות שיקוי ורוד מבעבע , ופוף ! החיים מושלמים .
זה המצב שלי .
אלא שלא אני זאת שיש לה פתאום יכולת כישוף . זאת אחותי . ואני מוכרחה להגיד לכם שספרי כישוף לגמרי מתבזבזים על אחים קטנים !
כן , כן , ברור ששלום עולמי ותרופה לכל המחלות האיומות זה חשוב . אבל גם ...
לרקוד בלי שאירָאה כאילו התחשמלתי .
לזכות מחדש בחברה הכי טובה שלי .
למנוע את החתונה של אבא שלי .
ולמצוא דֵייט לנשף האביב המגניב .
אני לא מכושפת ... עדיין .
שרה מלינובסקי חיה בניו יורק . כשהיא לא כותבת , היא מנסה להתניע את כוחות הכישוף שלה .
" פּוּף , פֶּרֶץ של עליצוּת עילאית !" “ ניו יורק טיימס