חסר-בית הנו קובץ סיפורים פרועים הכתובים בהומור אנרכיסטי וכנות כובשת.
רימון שמש, בעל עסק לעבודות אלומיניום, מגיע לספרות מה"חיים", ולא מהספרות. אלו סיפורים של "פרא אציל", של סופר דיסלקטי בעל כישרון מולד.
הסיפורים קולחים האחד לשני כמו היו פרקים ברומן, על-אף הנושאים המגוונים ולגלריית הדמויות המופיעות: איש-עסקים מצליח שעייף מחייו, חסר-בית על-סף מוות, רווק עייף מפגישות, טרנסווסטית שמפתה רב, גבר שמגלה שאשתו בוגדת בו ועוד ועוד...
דמותו של רימון שמש עצמו מופיעה בחלק מהסיפורים המטשטשים את הגבול בין בדיון למציאות. שאלת קיום האלוהים, מיניות ישירה ובדידות תהומית מתערבבים לכדי סלט קיומי מרתק. הסיפורים כתובים כמונולוגים של דמויות, כמו הסיפור העוסק בעולים מבגדד שיושבו בחירייה: "לקחו אותנו ישר לחירייה. בערבית בגדדית פירוש המילה חירייה הוא גן-עדן...". אלו סיפורים מלאי אהבה לחיים, על-אף הכאבים והפצעים המתגלים בהם.
רימון שמש- יליד בגדד, אוטודידקט העוסק גם בפיסול, טיפול פסיכולוגי בתנועה ומשחק. גרוש ואב לארבעה. חסר-בית הנו פרי עבודה ממושכת עם המשוררת והסופרת שז.