על הספר
לפני כ-10,500 שנים, לאחר מאות אלפי שנים שבהן חיו בני אדם בקהילות קטנות, שויוניות ונוודיות, התפרנסו ממשאבי הטבע כלקטים-ציידים ואכלו את מה שמכונה בימינו "דיאטת פליאו", התרחשה באזורנו מהפכה – "המהפכה החקלאית" או "המהפכה הניאוליתית".
היה זה שידוד מערכות תרבותי-חברתי-כלכלי מכונן בהיסטוריה האנושית שהוביל ליצירת חברות יושבות קבע של יצרני מזון, צומחות וגדלות בהיקפן, צפופות, מורכבות ומרובדות, שהולידו את התרבות המערבית.
קבוצת הצמחים שבוייתה והייתה למרכיביה של "חבילת הגידולים" הניאוליתית במזרח הקרוב כוללת את השעורה, שני מיני חיטה, האפוּן, העדשה, החִמצה (חומוס), בקיית הכרשינה וכן פִשתָה. רוב המינים האלו מספקים עד היום חלק ניכר מהתוצרת החקלאית המזינה את האדם וחיות המשק שלו.
בעלי החיים שבויתו באותה מהפכה הם העז, הכבש, הבקר והחזיר, ומאוחר יותר בויתו עצי פרי – זית, גפן, תאנה, רימון ותמר.
אי לכך, יש להכיר בעובדה שהמהפכה החקלאית אימצה אל סביבת החיים והחברה האנושית כבר לפני למעלה מ-10,000 שנים את מרכיבי התזונה הבולטים ביותר עד היום בחלקי עולם גדולים.
המעבר לאורח חיים חקלאי דרש שינויים מרחיקי לכת בתפיסת העולם של האדם, כמו גם במבנה ובארגון החברתי, ואלו הובילו את החברה והתרבות האנושית במהרה אל המצב המודרני המוכר לנו כיום.
הספר שלפניכם בוחן את שאלות היסוד הנוגעות לביות הצמחים במזרח הקרוב; הוא מציג היבטים שונים של ביות הצמחים ושל היחסים החדשים בין האדם לצמחים, ובינו לבין הטבע בכלל בעקבות הביות.
המחברים מעלים את הטענה שביות הצמחים היה מהלך מהיר שהתרחש במרכז אחד, בדרום מזרח תורכיה ובצפון סוריה, ושהוא היה מהלך מתוכנן ומבוסס ידע שבמסגרתו בוייתה חבילת גידולים מאוזנת מהבחינה החקלאית ומהבחינה התזונתית.
אבי גופר הוא ארכיאולוג מאוניברסיטת תל אביב החוקר מזה שנים את התקופה הניאוליתית ואת נושא ראשית החקלאות באזורנו. שחל עבו הוא אגרונום מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית אשר עוסק מזה שנים בגידולי תבואות, בעיקר בחִמצה (חומוס).