ליצני החצר הוא הרומאן השלישי של אביגדור דגן. זהו רומן קצרצר שמגולל את עלילותיהם של ארבעה אסירים יהודים במחנה השמדה נאצי, אשר ניצלים מן הכבשנים הודות לכישרונותיהם הבידוריים הייחודיים, אותם הם נאלצים להפגין כמעט מידי ערב, בפני אורחיו הסדיסטיים של מפקד המחנה.
אביגדור דגן (ויקטור פישל) נולד בצ`כוסלובקיה ב-1912. למד משפטים ומדעי-המדינה בפראג, שם שימש כעורכו של השבועון צ`ונו ומזכיר הסיעה היהודית בבית-הנבחרים. לאחר שכבשו הגרמנים את פראג ב-1939 יצא ללונדון, שם השתלב בפעילותו המדינית של שר החוץ הצ`כוסלובקי הגולה, יאן מסריק. ב-1949 על לארץ וב-1950 התקבל לשירות החוץ. כיהן ביפן, בבורמה ושימש כציר ביוגוסלביה וכשגריר בפולין, בנורבגיה ובאוסטריה. את דרכו הספרותית החל אביגדור דגן בפראג בפירסום ספרי שירה, שאחד מהם, "מנגינות עבריות" זכה ב-1968 באחד הפרסים החשובים. גם בלונדון כתב ספרי שירה אחדים שפורסמו לאחר המלחמה בפראג. אחד מהם, "הכפר המת", שנכתב בהשפעת הטרגדיה של הכפר לידיצה, שהושמד בידי הנאצים. יצירתו הראשונה בפרוזה, הרומאן "שיר הרחמים" נאסר לפירסום בצ`כיה על-ידי הקומוניסטים שתפסו את שלטון ב-1948. הספר יצא לאור בהוצאת "עם עובד". "בינת השכווי", הרומאן השני של אביגדור דגן יצא בצ`כית, בגרמנית ובעברית ב"עם עובד" ב-1978.