בליל ה-5 במרס 1975 נחתה על חוף תל-אביב חוליית מחבלים. תוך ירי והטלת רימונים השתלטה החולייה על מלון "סבוי", סמוך למרכזה של העיר, ולכדה את אורחיו, תיירים וישראלים, כבני ערובה.
"בל יעלה השחר" הוא סיפורה של פשיטה זו. הוא מסופר בשלשה מישורים. המישור הראשון משתקף מעיני שמונת המחבלים. זהו תיאור צמוד ומפורט על ארגוני-החבלה, מניעיהם, שיטות הגיוס, הארגון והפעולה שלהם ועל היחסים בינם לבין עצמם. גיבורי המישור השני הם עשרים וחמשת אורחי המלון ועובדיו - תיירים תמימים, ישראלים שנקלעו למלון ללינת-לילה או לבילוי של שעה, המשמשים לפתע כקלפים במשחק אלים. במישור השלישי מתמקד הסיפור על כוכבה לוי, אשה קטנת קומה, דקיקה וחייכנית, הכותבת בסתר שירים המבטאים את כמיהתה ל"משהו גדול" אשר יוציא את חייה מן השיגרה. בהתייצבה אל מול האימה והמוות, דלתה כוכבה מתוכה אוצרות טמירים של עוצמת-נפש ונעשתה לגיבורה של ליל הזוועות.
זהו גם סיפורה של תל-אביב השלווה בערב אביב שקט הנהפכת לפתע לשדה-קרב, ועל התגובות של תושביה ושל המופקדים על בטחונה. זה סיפור-שהיה. פרטיו נלקטו תוך דביקות בעובדות אך יש בו כל הסממנים של רומן גדול.
