מלחמת יום הכיפורים היא מגנט שמושך אליו ממציאי תיאוריות קונספירציה. אבירם ברקאי למד את מרביתן, אם לא את כולן. האם בין שלל התיאוריות ישנה אחת הראויה לתשומת לב יותר מאחרות? מתברר שכן.
את תיאוריית הקונספירציה הצבעונית ביותר, המכעיסה ביותר, המקוממת ביותר, משווקים ד״ר אורי מילשטיין וחבורתו.
ויש להם לא מעט חסידים.
תקציר הקונספירציה: שר החוץ הנרי קיסינג׳ר (בשם ארצות הברית), הנשיא אנואר סאדאת (בשם מצרים) ושר הביטחון משה דיין (בשם ישראל) רקחו מזימה סודית. המטרה: מציאת הדרך לקירוב השלום בין ישראל ומצרים ושבירת הברית ארוכת השנים בין מצרים לבין הדוב הרוסי.
המכשול העיקרי: הכבוד הלאומי של מצרים שרוסק לרסיסים בתוך ארבעה ימים בחודש יוני 1967; ההכרה שמצרים לא תשב לשולחן המשא ומתן לפני שיושב כבודה.
השיטה: ישראל תאפשר לכוחותיו של סאדאת לאחות מחדש את כבודם באמצעות ניצחון קטן.
האמצעי: שר הביטחון והצלע הישראלית בקונספירציה, משה דיין, יעכב את גיוס המילואים, ימנע ״מכה מקדימה״ ויגרום לצה״ל להילחם ״חלש״.
אמת או בדיה? קונספירציה או היסטוריה? לברקאי אין ספק.
כמו ברבי־המכר הקודמים שלו: על בלימה, בשם שמים, אנחנו על השחור, גם במעשה שלא היה טווה ברקאי פרט לפרט. בחוש דרמטי יוצא דופן ובקפדנות מחקרית הוא מפריך את תיאוריית הקונספירציה. חשוב מזה, הוא מספק לקוראים תמונה אמיתית על תהליכי קבלת ההחלטות שקדמו למלחמת יום הכיפורים ושופך אור על פינות עלומות בהיסטוריה הצבאית והמדינית של ישראל.
במעשה שלא היה ברקאי מספר את המעשה שהיה.