יהודה קמינקא מגיע מארצות-הברית לישראל לתשעה ימים כדי להתגרש סוף-סוף מאשתו נעמי, המאושפזת זה חמש שנים במוסד לחולי-נפש. מעבר לאוקיינוס מחכה לו אשה חדשה ותינוק בבטנה. הדרמה המשפחתית, המתגלגלת אל שיאה בראשון של פסח, נמסרת לחלופין 'מפי' כל אחד מבני-המשפחה, כולל בני-זוגם, ואפילו המאהב הזמני של אחד הבנים, והכלב הוותיק הורציוס.
מהדורת 2010 של 'גירושים מאוחרים' היא נוסח מחודש, בתוספת פרק עשירי, של אחד הרומאנים המז'וריים והמרגשים של יהושע – מתחרה רציני ל'מולכו' ול'מר מאני'. פרופסור הרולד בלום, מחשובי המבקרים בארצות-הברית, כלל את 'גירושים מאוחרים' בצדק ברשימת היצירות של הקנון הספרותי המערבי במחצית השנייה של המאה-העשרים.
החזרתו לרומאן של הפרק העשירי, "הלילה האחרון", שהושמט ממהדורת 1982, היא החידוש העיקרי בנוסח הערוך-מחדש. פרק פארודי זה, שגיבורו הוא הכלב הורציוס המתרוצץ בעקבות 'המונולוג' שלו תוך כדי דיאלוגיוּת פולמוסית עם המחבר, נגנז באקלים הספרותי של שנות השמונים בשל אופיו הבלתי-ריאליסטי כביכול. אבל במבט לאחור, ולאור כתיבתו של יהושע ברומאנים שבאו לאחר 'גירושים מאוחרים', ברור ש"הלילה האחרון', המהַפֵּך את הרומאן כולו, אמור להיות חלק בלתי-נפרד ממנו.
העלילה המשפחתית של הספר והמאבק על חלוקת הבית מתחוללים בישראל חסרת גבולות מוגדרים. הקונפליקט הלאומי מרחף כרשת של מטאפורות מעל למונולוגים של הדמויות ומעל לגירושים הבלתי-אפשריים. דומה שיותר מבשנות השמונים מעלה היום הספר הרהורים נוגים על מציאות השואבת חיוניות ממצב של קונפליקט ואינה מסוגלת לחלק את הבית ולהציב גבולות.
דורות הקוראים שאינם מכירים את הספר יזכו בו לחוויה שכמעט אין לה מתחרות בספרות של השנים האחרונות, ומי שקראו אותו בעבר יופתעו עכשיו, במפגש עם הספר השלם, מרעננותו ומעוצמתו, והמבט ממרחק יזמן להם קריאה אחרת.