"מי זאת?" שאלתי את אמא ודחפתי את התמונה לתוך האדים של המרק עוף.
"תחזירי את זה למקום," אמרה בקול שקט.
"אבל זאת לא את ליד אבא, אז מי זאת?"
היא ניגבה את הידיים בסינר, חטפה ממניאת התמונה ויצאה מהמטבח.
"אולי היתה לי פעם אמא אחרת," צעקתי אחריה,"ואת לא רוצה לגלות לי."
הרומן האוטוביוגרפי המרגש ורב-העוצמה של אדית זק מתאר את מסעה המטלטל של ורה -
ילדה, נערה, אשה צעירה.
זהו מסע נפשי וגשמי כאחד, הנע בין עבר להווה, בין מציאות לדמיון.
הוריה של ורה עלו ארצה לאחר מלחמת העולם השנייה ובאמתחתם האוצר היקר להם מכול -
הנצר שינחם אותם על האובדן הנורא שידעו.
המשא הזה, שהוטל על כתפיה הצעירות של ורה, גובה ממנה מחיר כבד, אך גם מחשל אותה.
אין ספק כי לבם של הקוראים ייצא אל ורה, וכי הם יתקשו להניח את הספר מהיד עד סופו.
המחברת מלווה את ורה במסעותיה, וכאילו משגיחה עליה, שלא תמעד בדרך.
כמו מחרוזת פנינים, שכל אחת טומנת בחובה סוד,
שזור המסע תמונות המשלבות שפה ודמיון עשיר של ילדה מחד גיסא, ונקודת תצפית של בוגרת מאידך גיסא.
הקצב הפנימי של התמונות מאחד אותן לתמונה גדולה, שבה זיכרון פרטי וזיכרון קולקטיבי משחקים בהרמוניה ויוצרים הישג ספרותי מרשים.