מגן הלהט ושרביט החרון, שניים מתוך שלושת חפצי הכוח שניתנו למלאכים למשמרת בידי האלים, נמצאים בבטחה בידיו של אוברי הרואה לעתיד. בניסיון נואש אחרון מגייס אוברי את צבאותיה הנותרים של ממלכת תור גילס לקראת ההתנגשות הבלתי נמנעת עם בני האנבלה, הצרים על הצריח העליון, שעלולה לחרוץ את דין הממלכה, ואף את זה של פולריאן כולה.
המלחמה בעיצומה, הארץ רוויה שדות קטל, מישוריה מלאים בטבח ובדם, ודריסת רגלו של השד פומורי בולטת וברורה היטב. התושבים הפשוטים נושאים עיניהם באמונה אל מלכיהם וגיבוריהם המהוללים, ואל האלים הגדולים, בתקווה שאולי יושיטו ידיהם מטה, אל הארץ, ויציעו עזרה. אך חרב הזהב המקוללת עדיין בידיו האיתנות של גילהר, והטירוף בוהק בעיניו.
הוגו, שמוצא עצמו מבודד ודחוי, נאלץ להניח בצד את רגשותיו העזים כלפי חבריו ולעזור להם למלא את ייעודם, כשבוגדנויות מאיימות להכריע את הברית הרעועה של ממלכות פולריאן, ומרגליו של גילהר צצים בכל פינה. הישועה המיוחלת רחוקה מן העין, וכשהחושך עוטף את העולם לאטו, מחליט הוגו להפנות עורף לגורלו ולהתמודד אחת ולתמיד עם עברו הארור. אולם אפילו הוא לא מסוגל לדמיין את המחיר שייאלץ לשלם על כך.
