הרבה שקט אין בספר הזה, וגם כשמתוארת שיגרת חיים רגילה, האימה והאלימות רוחשות בין הסדקים. 'איים של שקט' אינו קובץ כי אם רצף של סיפורים, אבל זהו רצף מקוטע. הוא משרטט מהלך שתחילתו בפגישה "רומנטית" בין אשה וגבר, המשכו בחיזור המוביל לנישואים (או לא), לזוגיות (עם וריאציות), להבאת ילדים לעולם ולאחריות כלפיהם (או לא), וסופו בבידוד עתידי בכלא וירטואלי. בין התחנות האלה משובצים זכרונות ילדות של המספרת, המעניקים לסיפורים עוד פרספקטיבה. חלק מהסיפורים מתרחשים בעולם שניתן לזהותו עם המציאות הישראלית, אך אחדים ממוקמים במציאות שונה, לעתים לא מוגדרת. הדמויות על פי רוב אינן מזוהות בשמות משלהן. זהותן, נסיבות חייהן ואיפיוניהן משתנים מסיפור לסיפור, אך לא האיום הסמוי ולא הכמיהה לאיים של שקט.
זהו ספרה החמישי של אילנה ברנשטיין, ויש בו חזרה מסויימת למקום הרגשי שממנו נכתב ספרה הראשון 'שארה כסותה עונתה'. ביצירה חדשה זו היא חוזרת ומוכיחה את יכולתה לחשוף באירוניה, בוטה לפעמים, את יחסי הכוחות הממשיים בין נשים וגברים, ילדים והורים, יחיד והמון, אשר מונחים ביסוד ההסכמות שבשתיקה ובדיבור המצפות את חיינו מבחוץ.