שרון ספיגלמן, סטודנטית לשעבר שנשרה מהלימודים (למורת רוחו של אביה המרצה המכובד באוניברסיטת בוסטון) מוצאת את עצמה יום אחד בשנות השישים הסוערות בחדר מלון בהונולולו שבהוואי, אחרי שהחבר שלה, גארי, נטש אותה בלי להניד עפעף (כולל חשבון המלון, שאין לה מושג כיצד תשלם).
שרון, שעזבה את הלימודים ואת משפחתה - בשם האידיאלים, ובעצם לא ממש עושה עם עצמה משהו, חוץ מההתמסרות לריקודי עמים עם גארי מנסה בכל-זאת לגרד קצת כסף מאבא שלה. כשהוא מסרב, היא עומדת מחוץ למלון עם לב פתוח, נשמה יוקדת ורכוש דל (גיטרה, שתי חצאיות הודיות שקופות, ביקיני עשוי מקרמה ושעון הכסף של סבא שלה) ויוצאת למסע חיפוש, אחר עצמה.
שרון מוכנה לעשות הכל בחיפושיה אחר האמת: היא מצטרפת למשלחת מחקר וצופה בציפורים נדירות, היא יוצאת להגנת יערות הגשם, היא מחפשת את ההארה בכנסיית אהבת הישועה הגדולה, במרכז למדיטציה, במוסד לחוזרים בתשובה בירושלים ובחוג ללימודי דתות באוניברסיטה.
רק אחרי אינספור הרפתקאות משעשעות עד דמעות ונוגעות ללב פוגשת שרון את מיכאיל, וסוף-סוף היא מתאהבת באמת ומגלה את מה שחיפשה כל הזמן - את עצמה.
בספר מעורר מחשבה ושנון זה, מציגה גודמן בפני הקוראים גיבורה מקסימה שאין לעמוד בפניה, וסבך עלילותיה משרטט בביקורתיות ובאהבה את דיוקנה של תקופה מלהיבה ובלתי-נשכחת - שנות השישים של המאה העשרים.