רובין מור, אשה שנפרדה זה עתה מבעלה ומגדלת את בנה בן העשרה, לא ביקשה מעולם להיות המושיעה של אדם כלשהו. היא מנסה להתמודד עם קשיי היום יום: עבודה שאינה מספיקה לפרנסתה, התמודדות עם סבה העיקש והתוקפן והטרדות אין - סופיות של השוטרים, חבריו של בעלה לשעבר. אך כאשר היא נתקלת במסדרונות בית החולים, שאליו באה כדי לשוחח עם אחיה הפסיכיאטר העובד שם, באיש זאב אשר נתפס בהרים ומסרב ליצור קשר עם הסביבה האנושית, היא עושה משהו שמימיה לא חשבה שתעשה: היא ממלטת אותו מבית החולים ולוקחת אותו לביתה. שם, באי הקטן, שאליו נמלטים מן העיר הגדולה כדי לנהל אורח - חיים שלו ככל האפשר, קרוב - אך לא קרוב מידי - לטבע, מתחילה רובין להבין את המשמעות של להיות אנושי. טבע שני הוא אגדה מודרנית שבה הכל אפשרי: איילים המזילים דמעות, קרח ההופך אדום מדם, ורדים הפורחים באחת - ואהבה שאין לה כל קשר להיגיון. אליס הופמן מביאה לנו סיפור חושני וקסום, המעלה שאלות נוקבות באשר למידת אנושיותו של היצור החברתי, "המתורבת", ויחסו אל השונה ממנו, "הפרימיטיבי". זהו סיפור על תמימות ורשע, תשוקה ודיבוק, על התלבטות והשלמה.