בספר נכללות עדויות של לוחמים יהודים ופרטיזנים, שזירת פעולתם העיקרית היתה בחבל ווהלין, ביערות נארוץ', בחטיבת "וורושילוב", באוטריקד "גבארדיה", בגטו לאחווה, בגטו גלובוקי ובאזורים אחרים. חלק מהעדויות מובא כאן לראשונה ושאר העדויות לקוחות מפרסומים שהופיעו בעבר. חלק מהלוחמים הפכו להיסטוריה מהלכת ולשם דבר בתולדות הגבורה היהודית בימי השואה. שמות כמו אלכסנדר בוגן – הפרטיזן והאמן, יעקב גרינשטיין, ניסן רזניק, משה שוטן, חיים בסוק, קופל קולפניצקי ואחרים הם כבר חלק מן הפנתיאון של המרי היהודי בשואה.
חשיבותו של הקובץ בזה שהוא מאפשר לקורא מבט כולל על דילמות הלחימה היהודית בימי השואה, ביערות ובגטאות, על הקשיים המרובים ובעיקר על ההישגים המופלאים, שלצערנו ברובם אינם נחלת הכלל אפילו היום.
לספר נלוויית הקדמה היסטורית של ד"ר יצחק ארד, שהיה בעצמו פרטיזן צעיר ביערות קאזיאן ונארוץ' שבבילורוסיה ובמזרח-ליטא. כל אחד מן הצעירים היהודים היה חדור רוח קרב ושאיפה עזה יוקדת בעצמותיו: לנקום בגרמנים על רצח בני משפחותיהם. דוגמא לכך ניתן לראות בעדותו של אלימלך מישה מלמד:
"אני טרם יצאתי מתחומי המחנה למשימות קרביות. פשוט לא צירפו אותי אליהן. אני צעיר מדי – היו אומרים לי. עוד תספיק לסכן את ראשך – היו מנחמים אותי. פניתי אל ראיה, אשתו של המ"מ, והתחננתי בפניה שעושים לי עוול: באתי בשביל ללחום ולנקום, ולא רק בשביל לעמוד בשמירה ולשרוץ במחנה." כעבור ימים אחדים הועילה התלונה, והנער צורף לפעולה קרבית: "קפצתי וקרדתי משמחה. סוף כל סוף אני הופך לפרטיזאן לוחם".