בספר נפרשת יריעה רחבה של קץ הרייך השלישי במלחמת העולם השנייה:
מאבקים ותככים דיפלומטיים, מתקפות וקרבות צבאיים, מצעדי ניצחון מזה וסבל מחריד של מיליוני קורבנות מזה, ומעל לכול - פרפורי הגסיסה של המשטר הנאצי ומנהיגיו, בעוד הכוחות הרוסיים נלחמים בברלין מרחוב לרחוב, מבית אל בית. כמו בספרו סטלינגרד כך גם בנפילת ברלין 1945 משלב אנטוני ביוור מחקר מעמיק עם הבנת תהליכים מדיניים וניתוח מהלכים צבאיים.
תיאוריו מתבססים על כתבות שהתפרסמו בעיתונות בת - התקופה ועל חומר ארכיוני מרחבי העולם, על מכתבים ויומנים ועל ראיונות שערך עם עדי ראייה ששרדו את המלחמה.
את כל אלה הוא משלב, בעט בוטח ובכשרון ספרותי הראוי - לציון, ליצירה הנקראת כמו רומאן מרתק.
הספר מתאר את מאמציו הקדחתניים של הצבא האדום במרוץ לכבוש את ברלין לפני שיגיעו אליה צבאותיהן של בעלות - הברית המערביות, בעודו נוקם את נקמת הזוועות שחוללו הגרמנים על אדמת רוסיה.
הוא מספר על ימיהם האחרונים, בבונקר התת - קרקעי, של היטלר ואהובתו אווה בראון, ושל יוזף ומגדה גבלס, שהרעילו את ששת ילדיהם לפני שהתאבדו.
המחבר אינו חושך את שבטו מן המנהיגים הנאצים והמפקדים הגרמנים, הנמלטים על נפשם למקום מבטחים בעודם שולחים מול טורי השריון של הצבא האדום קשישים ונערים מבוהלים.
הוא מוקיע גם את הגנרלים הסובייטיים, שחיי אדם, גם חיי חייליהם, אינם נחשבים בעיניהם, ברוב להיטותם להגיע ראשונים, תחילה אל ברלין ואחר כך אל הרייכסטג, ותוך כדי כך הם מעלימים עין ממעשי הוונדליזם וההרס, הביזה והאונס של פקודיהם.
