אַבָּא קָרָא לִי, "טִיטוֹ, בּוֹא. יוֹרְדִים."שָׂמַחְתִּי שֶׁיּוֹרְדִים, אָז קַמְתִּי מֵהַמִּטָּה הַסְּגֻלָּה.הַכֹּל חָשׁוּךְ! הַכֹּל! אֲנִי לֹא רוֹאֶה כְּלוּם. יָרַדְתִּי מֵהַמִּטָּה לָרִצְפָּה.הִתְנַעַרְתִּי. וְאָז חָשַׁבְתִּי:א רֶגַע... לָבוֹא לְאָן? אֵיךְ לָבוֹא?אַבָּא, אוּלַי תַּדְלִיק אוֹר?! אֲנִי לֹא רוֹאֶה כְּלוּם!
קְרָאתֶם פַּעַם סֵפֶר שֶׁכֶּלֶב כָּתַב עַל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ?זֶהוּ סִפּוּרוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל טִיטוֹ, כֶּלֶב לָבָן וְקָטָן שֶׁהִתְעַוֵּר בְּגִיל שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה וְהִצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר וְלִחְיוֹת עִם הָעִוָּרוֹן חַיִּים שְׂמֵחִים וּמְלֵאִים. עַכְשָׁו טִיטוֹ וְאַבָּא שֶׁלּוֹ רוֹצִים לְהַנְחִיל אֶת שִׂמְחַת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ לְכָל יֶלֶד שֶׁמִּתְמוֹדֵד בְּחַיָּיו עִם מִכְשׁוֹל כָּזֶה אוֹ אַחֵר.