מזריץ'" הוא מחזה שנכתב על ידי אפרים סידון ואיציק ויינגרטן והועלה על ידי בוגרי השנה השלישית בבית הספר לאמנויות הבמה במכללת סמינר הקיבוצים. המחזה מספר את סיפורה של קבוצת יהודים בתקופת השואה שנאלצה להסתתר במשך למעלה משנה בעליית גג שגובהה היה 70 סנטימטר בלבד. ויינגרטן, שהתמנה לאחרונה למנהל בית הספר לאמנויות הבמה , גם ביים את המחזה.
ביוני 1942 נכנסה קבוצה שמנתה שישה יהודים למחבוא בעליית גג בעיירה מזריץ' שבפולניה. במשך 13 חודשים, הצליחו השישה, ועוד ארבעה שהצטרפו אליהם, להסתתר בעליית הגג, ששכנה בצמידות למלון שבו התגוררו אנשי האס.אס והגסטפו וששימש כמטה וכמפקדה לכוחות הנאצים בעיר.


משפחתו של אפרים סידון הגיעה מהעיירה מזריץ', שתושביה היהודים חיו בשגשוג כלכלי ותרבותי עד למלחמת העולם השנייה. סידון התוודע לסיפור, כשהכין סרט על העיירה שרוב תושביה הושמדו בשואה (הסרט "אמריקה הקטנה" הופק עבור הערוץ הראשון). ויינגרטן שמע את הסיפור מסידון (השניים חברים). "הסיפור חלחל בתוכי, עד שיום אחד החלטתי להעלות אותו עם התלמידים בסמינר הקיבוצים", אומר ויינגרטן.
לצורך כתיבת המחזה התבססו סידון וויינגרטן על קטעי יומנים של שניים מן הניצולים, ועל שיחות עם אחת הניצולות) שהייתה אז בת 15).
יותר משנה התנהלו החיים במקום שבו לא ניתן היה להזדקף. חלק מהמסתתרים בעליית הגג לא יצאו ממנה במשך כל התקופה. והאחרים יצאו בלילות, פשטו על בתי האיכרים בכפרי הסביבה, גנבו מזון ופחמים, הביאו מים, רוקנו את ההפרשות - וכל זאת בשעה שהמקום מוגן ומוקף בחיילים גרמנים. בניגוד למקומות המחסה האחרים שבהם היו היהודים תלויים בטוב לבם של לא-יהודים שסייעו להם, כאן - היהודים נטלו את גורלם בידם ואף העזו לנקום ולפרוץ לבתי פולנים ששיתפו פעולה עם הנאצים.
בסיר לחץ אנושי של עשרה אנשים שלא הכירו זה את זה קודם לכן (חלקם הגיעו כזוגות וחלקם כבודדים) נוצרה מערכת יחסים מורכבת ושבירה. את הקבוצה הנהיג פולק, מנהל בית ספר לשעבר שהחזיק בתפיסה שיוויונית וניסה לכונן דמוקרטיה ולשמר את חיי התרבות והרוח של הקבוצה גם בתנאים בלתי אפשריים.
"בדומה לתפיסה שהנחתה את יאנוש קורצ'אק, גם דמותו של פולק חשבה שגם בתוך הבונקר - אנשים לא יוכלו לחיות בלי תרבות ובלי רוח", מספר ויינגרטן, " ולכן גם במצב כזה הם היו יושבים יחד במעין דינמיקות קבוצתיות שבהן סיפרו זה לזה על החלומות שלהם, העלו שאלות קיומיות ושאלו שאלות על אלוהים". עם זאת הוא מציין כי פולק הקפיד על חלוקת תפקידים ברורה בתוך הקבוצה - הוא העומד בראש - הקובע, המחליט והמעניש, וכך שאינו מותיר דבר ליד המקרה.
"הקבוצה היא למעשה מיקרוקוסמוס של החברה היהודית באותן השנים", מספר ויינגרטן. בין אנשיה- נערה בת 15, גברים צעירים, חרדים, קומוניסטים, בורגנים, ציונים, מתבוללים אנשי שמאל וימין. חברי הקבוצה מנותקים מהכל, סגורים ומשתדלים להעסיק את עצמם בשעות הארוכות במסתור, כשברקע מרחפים כל הזמן הזיכרונות האיומים, אובדן היקרים להם מכל, הפחדים וגעגועים למשפחות שלא תשובנה.
לא הייתה אידיליה בעליית הגג אך התנהלו שם חיים השזורים באהבות, קנאות, בגידות, מתחים, שנאות וויכוחים, זוגות שנפרדו, כאלה ששווים יותר וכאלה ששווים פחות, מחלוקות על רכוש פרטי ועל פינוקים קטנים שהוברחו לעליית הגג, עימותים פוליטיים, חיכוכים אישיים.
ביולי 1944 הגיעו הרוסים למזריץ', ותשעה ניצולים (אחד מהם נרצח) יצאו לחופשי מעליית הגג. רק לאחר שלושה חודשים הצליחו להזדקף ללא כאבים. רובם לא רצו לפגוש יותר את שכניהם לחודשי ההסתתרות הארוכים. הם לא שמרו קשרים, לא קיימו פגישות מחזור, כל מה שרצו זה לשכוח. איש איש לנפשו, איש איש לגורלו.