האבדות שאנו מאבדים במהלך חיינו, הוויתורים על אנשים, על אשליות, על דימוי עצמי אידיאלי, על התקווה שנחיה לנצח – כל אלה מעצבים אותנו וקובעים במידה רבה את אורח החיים ואת אישיותנו.
מרגע הלידה ואילך אנחנו מאבדים: את הקירבה לאם, את האהבה להורה בן המין השני, את תחושת "אני כל יכול".
עלינו לוותר על ציפיות מופרזות מן האהבה, מן הנישואין ומן הידידות.
אנו נוכחים לדעת, בכאב ובצער, שכוח המשיכה שלנו מתפוגג, שאין לאו אפשרות לגונן על ילדינו בבגרותם, וגם לא לקבוע הרבה במהלך חייהם ובאופיים.
אנו נאלצים להתפשר עם חיים זוגיים לא מסעירים, עם חסרונות אצלנו ואצל הזולת.
אנו תופסים שלא נקרא את כל הספרים, לא נעשה את כל המעשים, וכנראה גם נמות.
ג'ודית ויורסט , מן הסופרות הפופולריות ביותר בארה"ב, פירסמה ספרים רבים על תופעות כמו חיי משפחה ומעברי גיל – בשירים, ברשימות הומוריסטיות ובמדור קבוע במגאזין "רדבוק".
ספר זה הוא תוצאה של שש שנות לימוד במכון הפסיכואנליטי בוושינגטון, והוא משלב תיאוריה פסיכואנליטית, ספרות, ראיונות וחוויות אישיות של הכותבת.
הספר העמיד את ויורסט בשורה אחת עם הכותבים היותר "רציניים" של אמריקה – והתנוסס שבועות רבים ברשימת רבי-המכר. הוא איננו ספר עצוב.
האבדות הכרחיות לנו למען צמיחתנו, אומרת המחברת;
הן עוזרות לנו להעמיק פרספקטיבה. להשיג בגרות אמיתית וחכמת חיים עשירה יותר.
"ספר מרתק ומעשיר לכל מי שמודה באנושיותו" ד"ר בנג'מין ספוק
"אחד הספרים הרגישים והמקיפים ביותר על המצב האנושי שקראתי לאחרונה"
הרולד ס. קושנר
ג'ודית ויורסט מתגוררת בוושינגטון עם בעלה, הסופר והעיתונאי מילטון ויורסט. לזוג שלושה בנים.