ציוניוני הדרך, שירים שהיו ועודם, תש"ח-תשל"ח הוא קובץ שירים או שירון, הכולל 232 שירים אהודים שנהגו לשיר בציבור בתקופת השנים תש"ח 1948 עד תשל"ח 1978. נערך על ידי גיל אלדמע, גלעד בן-שך ואמנון שילוני, ובראשו הקדמה של יצחק לבני. ראה אור בהוצאת "רשות השידור, חטיבת התוכניות הקלות ברדיו" בירושלים, והוצאת הקיבוץ המאוחד בתל אביב במהדורות רבות.
שם הספר הוא על פי השורה הראשונה בשיר שירת הנודד מאת אהרן אשמן: "הי, ציוניוני הדרך,".
הקובץ כולל שירים של משוררים ופזמונאים, מוזיקאים ומלחינים מאז שלהי המאה ה-19 והמאה ה-20, בהם: שאול טשרניחובסקי, רחל המשוררת, נתן אלתרמן, לאה גולדברג, נעמי שמר, חיים גורי, אברהם זיגמן, יעקב שרת, יחיאל מוהר, יעקב אורלנד, יוסי בנאי ויורם טהרלב, יוסף נצר, מוני אמריליו, איתן פרץ, משה וילנסקי, דובי זלצר, שלמה ארצי, יוסי גמזו, עמנואל זמיר, עמוס מלר, שלום חנוך, ירון לונדון, דוד ברק, שייקה פייקוב, נחום היימן, חיים חפר, יוסף שריג, דידי מנוסי, אהוד מנור, מתי כספי, מרים ילן-שטקליס, אברהם חלפי, יוחנן זראי, רחל שפירא, אלכסנדר ארגוב, נורית הירש, ע. הלל, דני סנדרסון ואלון אולארצ'יק.
"ציוניוני הדרך" מבטא את רוח הזמן שמתקופת הקמת המדינה ב-1948 ועד המהפך בשנת 1977, את מנעד הרעיונות, המוסכמות החברתיות והמוסריות והמאוויים של החברה הישראלית; כמו גם את הטעם התרבותי והמוזיקלי של מגזרים רחבים בה. בהקדמה כתב לבני על ערכם של קובצי שירים ופזמונים, לדעתו "הם איזכור של תקופות שעברו, של ימי היידיש והלדינו, של חלוצים, עליות ומלחמות, של ילדותנו ונעורנו. השירים החסידיים שהורינו אהבו לשיר לנו, חוזרים אלינו לעתים קרובות כשאנחנו לבדנו, ואיש אינו שומע. אני מניח שהם חשובים לנו מפני שהם מעלים זכרונות, ולאנשים יכולים להיות זכרונות גם ממקומות שמעולם לא היו בהם".