"חיי נישואים" - חריג זנוח בדרך-המלך של הספרות העברית כשנדפס לראשונה ב-1929-30;
אחד הספרים המרכזיים של הפרוזה העברית המודרנית כשנדפס בנוסח חדש ב-1986 - מוגש עתה, שוב, לדור קוראים חדש.
כשהופיע הספר ב-1986 (ולמעשה, היתה זו כניסתו הראשונה הממשית לספרות העברית), נכתב על העטיפה שהופעתו יהיה בה "כדי לקבוע את מקומו של פוגל כפרוזאיקון שחשיבותו אינה נופלת מחשיבותו כמשורר". תחזית זו התגשמה מאז במלואה, ו"חיי נישואים" גם הפך לרב-מכר גדול, ולאחד הספרים הבודדים מן הספרות העברית של המחצית הראשונה של המאה-העשרים, שלא רק נקרא על ידי לומדי ספרות, אלא גם חי חיים ספרותיים מלאים.
פוגל "הנידח" השפיע עתה על סופרים מרכזיים, ותרגומים של הספר הופיעו בארה"ב, אנגליה, צרפת, הולנד, גרמניה, ספרד...
העיתונות הספרותית בכל העולם כתבה על גדולתו, והישוותה אותו לשניצלר, קאנטי, אך שוב ושוב בעיקר לקאפקא.
גורדוייל, האנטי-גיבור, נקלע ליחסים מוזרים, סאדו-מאזוכיסטיים, עם אשתו הברונית תיאה, שמתעללת בו, שוכבת עם ידידיו ושאר מזדמנים, מודיעה לו על בגידותיה, וטורחת להטעים לו שגם ילדם אינו בנו.
אבל גורדוייל דבק בקשר הזה, ואינו נותן דעתו לאהבתה אליו של לוטי, ידידתו,
עד שזו מתאבדת.
לאחר כניסה המתנהלת באיטיות מה, מתפתח הרומאן בעצירת נשימה אל סופו הדרמטי ואל הקטסטרופה הבלתי-נמנעת.
זהו רומאן שגיבורו ממצה את העונג מן הסבל, אנאטומיה של חוויה מאזוכיסטית.
אין בפרוזה העברית שום רומאן לפניו שחושף בקיצוניות כזאת את הכפילות הבסיסית של הקיום האנושי: מתח בין מישורים נפשיים, ההופך אותו אדם עצמו כביכול לשתי דמויות מנוכרות, שמתעלמות זו מזו ורק פה-ושם מקיימות דיאלוג של יריבים.