איך ניצלו חייו של האפיפיור בסיבוב רעננה? למה לא הלך אביו של המספר לחתונה של אריה קראוזה, שהציל את חייו במלחמת-העולם? מי הציל את סופיה לורן משריפה? מדוע באים היטלר, ולהבדיל אלוהים, לרעננה? ואיך גרם הילד-המספר להשתנקותו ולמותו של הסופר הדגול, המפקח פרלמוטר?
דורון נשר – שחקן ותסריטאי, במאי ומפיק, איש טלוויזיה, איש רדיו, משורר וסטנדאפיסט – ספק בורא ספק מעלה-מן-הזיכרון רעננה עתירת הרפתקאות בישראל של שנות השישים. רעננה זו בנויה לכאורה סביב "הרעיון" ש"אצלנו, תודה לאל, לא קורה כלום" (אף כי כולם עסוקים מאוד). אבל זו, בעצם, טעות אופטית. כי רעננה ההזויה, הכמעט-נשכחת, של נשר – רעננה שמחוץ לעולם הגדול, מחוץ להיסטוריה ולגורלם ההפכפך של יהודים במאה ה-20 – יש לה דרמות משלה; ואפילו ברז, שאף פעם אי-אפשר לסגור אותו לגמרי, יכול לקחת בה חלק באפיזודה נוגעת-ללב. רעננה זו "מבייתת" לה את העולם הגדול. חרושצ'וב הוא, פשוט, אחד שלא שותה קפה, ואת "לה טרוויאטה" שרים באוטובוס. ומצד אחר רעננה היא תרגום, בשקף מוקטן, של ההיסטוריה הגדולה, או של החיים הלא-ידועים.
זהו ספר נוגע ברגש, ושופע פרטים משובבי-נפש. ולא מיותר לומר, שהספר, שמיטיב לשכנע אותנו שהוא רצף של זיכרונות אותנטיים – רובו בדיה, שהורכבה על רעננה שאכן היתה. אפילו מכתבי האב מומצאים, המפקח לא מת, והמאורע בקולנוע צוק-אור לא היה... ההיה-לא-היה הזה מעיד יותר מכל על כשרון הסיפור הטבעי של נשר.