דרזדן, 8 באפריל 1944. ויקטור קלמפרר – יהודי גרמני מומר – רושם ביומנו: "לא הדברים הגדולים הם שחשובים, אלא היומיום תחת הרודנות, שהוא שיישכח. אלף עקיצות יתוש גרועות ממכה אחת על הראש. אני מתבונן בעקיצות היתוש..."
השורות האלה מכילות את תמצית ייעודן וערכן הגדול של רשימות היומן הארוכות והמפורטות שהניח אחריו קלמפרר מן השנים 1933 עד 1945, ובהן ביקש ואף הצליח לתעד עד הסוף את חיי היומיום תחת הרודנות הנאצית. יומניו, שהתפרסמו רק בשנת 1995, כשלושים וחמש שנים לאחר מותו של המחבר, עוררו בצאתם לאור עניין עצום והם נחשבים למסמך תיעודי מקיף ראשון במעלה, יחיד במינו, על החיים בגרמניה הנאצית בכלל, ועל חייהם של יהודים גרמנים בלב האוכלוסייה הלא יהודית, ה"ארית", בפרט.
ויקטור קלמפרר היה איש רגיש לסביבתו ובעל כושר התבוננות יוצא מן הכלל בפרטים, בייחוד בפרטים המסגירים דפוסי התנהגות של אנשים. בזכות זה מאפשרות רשימותיו לקורא להביט כמבעד לזכוכית מגדלת במרקם האנושי והחברתי, בנסיבות ובאופנים שבהם מתגבשת בהדרגה ובאין עוצר משטר דיקטטורי ברברי בחברה אירופית מפותחת, משכילה ותרבותית, ואף דמוקרטית לכאורה. הוא עוקב ברגישות של סיסמוגרף אחרי כל הגוונים ובני הגוונים של הלבטים, הבושה, האומץ והפחדנות, ההתגוננות, העיוורון, הצביעות, ההתרגלות וההשלמה (גם שלו עצמו) – וממחיש ביומנו, בדייקנות ובעוצמה ששום חיבור היסטורי לא יוכל להתחרות בהן, איך פועל המנגנון המשוכלל של חברה "נורמלית" המסתגלת ונכנעת לאלימות ולרוע.
ויקטור קלמפרר תיעד ברשימותיו גם את מלחמתו הפרטית על חייו ועל שפיותו שלו, וכך הניח אחריו סיפור מרגש ומרתק לא פחות של גבורה אישית צנועה: גבורתם האפורה שלו ושל אשתו אווה, שני "אנטי גיבורים" מזדקנים, שיצאו חיים מן החורבן הגמור של עולמם בלי שיכלו לנקוף אצבע כדי למנוע אותו.
------------------------------- 
"סוף סוף תורגמה לעברית מלאכת התיעוד האישית, הכנה והחשובה ביותר על חיי היומיום תחת הרודנות הנאצית." אריאנה מלמד, ynet
"התיעוד הרהוט ביותר, המאתגר ביותר מבחינה אינטלקטואלית והנאמן ביותר למציאות של חיי היום-יום ברייך השלישי." עמוס אילון, New York Times
"...יומני קלמפרר הם אולי המסמך המיוחד ביותר שיצא מהחשכה והוא ייוותר כאחת העדויות החשובות ביותר של המאה..." שאול פרידלנדר, Los Angeles Times Sunday Book Review