הבורחת הוא סיפורה של אישה. בת שלושים וחמש. ארבעים ושמונה קילוגרם, מטר חמישים וארבעה סנטימטרים. עיני אגוז. אישה שהיתה זונה במשך חמש שנים מחייה, מגיל עשרים עד גיל עשרים וחמש, ואשר הצליחה לחמוק מגורלה.
הבורחת הוא עדות קורעת-לב מעוררת חימה והתרגשות על הסימטאות האפלות של החיים. ז'אן קורדלייה הצעירה חוותה את כל החוויות שה"מקצוע" הזה מביא: עבדה בבתי-פגישות המפוארים ביותר של פאריס וגם בשוק-הבשר הלבן בצפון-אפריקה, במועדוני הלילה של פיגאל וב"בתים" זולים בפרובינציה. היא עבדה עם סרסורים ועם "גבירות", היא ידעה את הסכנות וההשפלות של עבודת-לילה עתיקה זו, את טעם האימה, הסאדיזם המטורף והמבוכה של הפעם הראשונה – ועל כל אלה כתבה ביד של סופר, בעוצמה, בכנות של אישה שאין לה עוד מה להפסיד.
"איני יודע איך אפשר יהיה לכתוב על זנות אחרי ספר זה. הבורחת הוא זהב טהור, וז'אן קורדלייה היא סופרת גדולה," כתב המבקר של 'לה-קאנאר אנשנה'. "אתם חייבים לקרוא ספר זה – כתב מבקר ה'נובל אובסרוואטר' – היאחזו בו, נשמו עמוק, שכן כל עמוד בספר גדול זה עלול לגרום לכם עווית, אבל אל תניחו אותו."
בהקדמה לספר כתבה הסופרת בֶּנואט גרו: "...ומכיוון שז'אן קורדלייה יודעת לכתוב, מכיוון שהשירה מפוצצת את כתלי הכלא, מכיוון שבתחתית הזוהמה זוהרת עדיין נפשה הטהורה, מכיוון שהיא עזה כמו התקווה, אנו מלווים אותה אל המקומות שהיא מוליכה אותנו אליהם, אנו שונאים אותה ואוהבים אותה, בזים לה ומעריצים אותה, מתאווים להכות בה ולאמץ אותה אל לבנו."