בין המזבלה למכון לטיהור שפכים, קרוב לתחנת השנאים הגדולה, ממש בקצה מסלול ההמראה הצפוני של שדה התעופה, שם נמצאת המשחטה, מקום העבודה שלו.
הוא, רווק צעיר חסר שם, מתגורר לא הרחק עם הסבתא שלו. זאת כמובן לא סביבה בריאה. הילדים חיוורים, הקשישים לא ממש זקנים. גם לא תמיד אפשר להבדיל ביניהם. מאז שהוא זוכר את עצמו תמיד היה כאן חם ועכור, בלי קרן אחת של שמש.
הוא, בכל אופן, לא מתכוון לגמור פה את החיים שלו. ובכל זאת, הוא יודע שביום שיסתלק מכאן הוא יזיל דמעה, זה בטוח.
בינתיים, בכל בוקר הוא רוכב על האופניים שלו לעבודה, מחפש את הדרך בתוך הערפיח, נזהר מלהיתקל בכלבים משוטטים. במשחטה מחכים לו הפרות והחזירים, הבוס העצבני שנטפל אליו במיוחד, הקולגות, ואפילו התאהבות קטנה.
על מה שהוא עושה בעבודה שלו הוא היה מעדיף לא לדבר, הוא לא היה רוצה שישפטו אותו לפי זה. אבל הוא מדבר בכל זאת.
הסחרחורת הוא רומן פיוטי המתאר עולם סוריאליסטי שהוא מציאותי עד אימה ומצחיק עד כאב.