'תולדות המצור על ליסבון' הוא רומאן אהבה על רקע סיפור מלחמה מרתק כשלעצמו, אף שבין השניים מפרידות 800 שנים. סאראמאגו, כמו תמיד - שנון, מבריק, נוגע ללב בסנטימנטליות האירונית שלו, ובעל יכולת עצומה להחיות כל עניין שהוא כותב עליו, החל מטלפון מצלצל בלי שירימו את השפופרת, וכלה בליל האהבה הראשון של רווק מזדקן. מעטים מתחרים בו היום בספרות העולמית בכישרון הכתיבה.
    
ריימונדו סילבה, מגיה נחבא אל הכלים, רווק שמעודו לא ידע אהבה אמיתית, נתקף דחף לא-מחוור לו עצמו, ומכניס בהגהה האחרונה של ספר היסטוריה, מאחורי גבו של המחבר, את המלה 'לא' בנקודה מכרעת. במצור על ליסבון, במאה ה-12 - אבן-פינה בכינון זהותה של פורטוגל; ליסבון נכבשה אז מידי המאורים המוסלמים, ובמלחמה לקחו חלק, לפי ההיסטוריה המקובלת, הצלבנים שהיו אז בדרכם לארץ-ישראל: הם נענו לבקשת מלכם של הפורטוגזים. אבל בנוסח המתוקן של המגיה, הם "לא נענו", דבר שמביא לרוויזיה מרחיקת-לכת בהיסטוריה.
   
המעשה הזה, שאיכשהו נראה כמאורע המשמעותי של חייו של סילבה, גורם לשערורייה כשהספר רואה אור, אך אינו מגיע עד כדי פיטורים: מאריה-שרה, הממונה החדשה על המגיהים בהוצאה, מביאה את סילבה לכתוב מחדש פרק זה של ההיסטוריה לפי גרסתו. וההיסטוריה החדשה שכותב סילבה כוללת גם סיפור (בדוי) על אהבתו של חייל פשוט בעצם הקרבות, חייל שמבקש שלא ימות בטרם יטעם מטעם החיים.
   
אכן, "החלוקה הגדולה בין בני-האדם היא בין אלה האומרים 'כן' לאלה האומרים 'לא'. אשרי האומרים 'לא', כי מהם אמורה לבוא מלכות הארץ. מלכות הארץ שייכת לאלה שיש להם הכישרון להציב את ה'לא' בשירות ה'כן', או לאלה שהגו איזה 'לא' והם ממהרים לבטל אותו כדי לכונן איזה 'כן'".